פעלטון עד הלום בע"מ ואח' נ' תנופורט (1990) בע"מ ואח'
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

ת"א 6638-12-10 פעלטון עד הלום בע"מ ואח' נ' תנופורט (1990) בע"מ ואח'



בפני  כב' השופט  אהרון מקובר


התובעת פעלטון עד הלום בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. עזורה, ורד גוילי-צולמן 

נ  ג  ד
 
הנתבעת והתובעת שכנגד
תנופורט (1990) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד בויאר, רויזן, אור, שפרנט ושות'.


    נ ג ד
הנתבעים שכנגד 1.פעלטון עד הלום בע"מ
2.תמיר הירש
3.שירי הירש
ע"י ב"כ עוה"ד מ. עזורה, ורד גוילי-צולמן

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן סיום חוזה שכירות בקניון עד הלום שבצומת עד הלום, באזור אשקלון-אשדוד, הבנוי על מקרקעין הידועים כחלקה 47 ,49 ,52 גוש 154.
בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות באשר לאופן סיום חוזה השכירות ביניהם וכל אחד מהצדדים דורש פיצוי בעבור נזקיו הנטענים.
רקע

1. התובעת, שהיא גם הנתבעת שכנגד, פעלטון עד הלום בע"מ (להלן: "פעלטון"), היא חברה בע"מ אשר הפעילה בזמנים הרלוונטיים לתביעה משחקייה לילדים בקניון עד הלום (להלן: "הקניון").

2. הנתבעת, תנופורט (1990) בע"מ (להלן: "תנופורט"), היא חברה בע"מ והיא בעלת זכויות החכירה במקרקעין עליהם בנוי הקניון ובעלת הקניון.

3. תמיר הירש (להלן: "הירש"), הוא מנהל התובעת, ושירי הירש, אשתו, שניהם נתבעים שכנגד, הינם בעלי המניות בחלקים שווים (50% כל אחד) בחברת פעלטון בע"מ, שהיא בעלת המניות של הנתבעת – פעלטון עד הלום.

4. ביום 21.2.06 נחתם הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") בין תנופורט ובין חברה בשם "החלל המופלא עד הלום בע"מ" (להלן: "החלל המופלא"), לפיו שכרה החלל המופלא מתנופורט שטח של 1,880 מ"ר ברוטו בקומה ב' בקניון (להלן: "השטח הפנימי") ושטח נוסף פתוח של כ - 750 מ"ר מחוץ לקניון (להלן: "השטח החיצוני") (שניהם ביחד יקראו להלן: "המושכר"). הוסכם בין צדדים אלה שתקופת השכירות תהיה לשלוש שנים, מיום 21.2.06 עד יום 20.2.09, כשלחלל המופלא האופציה להאריך את תקופת השכירות הראשונה בשלוש תקופות שכירות נוספות בנות שנתיים כל אחת (הסכם השכירות - נספח ב' לתצהיר תמיר הירש, ת/3).

5. ביום 1.1.08 הוסכם בין תנופורט, החלל המופלא ופעלטון, שהחל ממועד זה פעלטון תשכור מתנופורט את המושכר במקום החלל המופלא, על פי אותו הסכם שכירות שהיה קודם לכן בין החלל המופלא ותנופורט (תוספת להסכם השכירות, בין תנופורט, החלל המופלא ופעלטון מיום 1.1.08, בדבר הסבת השכירות מהחלל המופלא לפעלטון – נספח ג' לתצהיר הירש). יצויין כי בתוספת להסכם השכירות נכתב שהשטח הפנימי הוא 2,143 מ"ר ברוטו, המורכב מ- 1,731 מ"ר משחקייה ו- 412 מ"ר מתפרה.

6. בתאריך 28.1.10 שלחה תנופורט, באמצעות הגב' חלי אלישר, מנהלת השיווק דאז של הקניון (להלן: "אלישר"), הודעה בדוא"ל לפעלטון שכותרתה "הצעת מחיר להארכת הסכם שכירות עד הלום" ובמצורף לה מכתב שבו פורטו דמי השכירות המבוקשים לשנת 2010 בסכום של 15 ₪ למ"ר לשטח הפנימי (1,968 מ"ר), ו- 12 ₪ למ"ר לשטח החיצוני (750 מ"ר), ובשנת 2011 – 16 ₪ למ"ר לשטח הפנימי ו- 12 ₪ למ"ר לשטח החיצוני. כמו כן התבקשו במכתב, בין השאר, גם דמי ניהול בגין השטח הפנימי (השטח הבנוי) בסכום של 4 ₪ למ"ר. בתחתית המכתב נכתב: "במידה ומקובל, יש לחתום בתחתית הדף ע"מ להוציא הסכם שכירות לעיונכם" (הודעת הדוא"ל אליה צורף המכתב – עמ' 2 בנספח ד'2 לתצהיר הירש; המכתב שצורף - נספח 9 לתצהיר אלישר, נ/3).

7. בתשובה שלח מר יאיר פלג, מנכ"ל פעלטון ומנכ"ל רשת משחקיות פעלטון בע"מ (להלן: "פלג"), מכתב בדוא"ל ביום 31.1.10, ובו ביקש הבהרות שונות, וביניהן שתשלום בגין שטח החצר לא שולם בעבר, שמדובר בהעלאת דמי השכירות ב- 50%, עניין דמי ניהול ועוד (נספח ד'1 לתצהיר הירש).

8. בתשובה מיום 31.1.10 ששלחה הגב' אלישר, אישרה אלישר כי עבור השטח החיצוני לא נגבה בעבר תשלום, דמי השכירות הינם לפי ההסכם המקורי ודמי הניהול הינם בגין השטח הפנימי. סך הכל, על פי ההצעה החדשה היה על פעלטון לשלם לתנופורט דמי שכירות בסכום של 46,392 ₪ + מע"מ לחודש, במקום סכום של 18,000 ₪ + מע"מ ששילמה בשנה הקודמת (סעיף 13 בתצהיר הירש; התכתבות מייל מיום 31.1.10 – נספח ד'1 לתצהיר הירש).

9. בהודעה מיום 2.2.10 כתב פלג לאלישר כי דמי השכירות המבוקשים הינם פי 2.5 מהסכום ששולם בשנת 2009, אין לפעלטון, שמפסידה מדי שנה, אפשרות לשלם סכום זה. אם זו עמדתה הסופית של תנופורט, כי אז פעלטון סוגרת את החברה, מפנה את השטח ומיד לאחר חג הפסח היא תפנה את המתחם ותפסיק את פעילותה (נספח 10 לתצהיר אלישר).

10. בתאריך 9.2.10 דרשה תנופורט, באמצעות אלישר, שפעלטון תפנה את השטח החיצוני עד לתאריך 12.2.10 (הודעת דוא"ל מיום 12.2.10 – נספח 11 לתצהיר אלישר). בהודעתה כתבה אלישר כי החל מחודש פברואר פתחה תנופורט את החניונים לקהל הרחב, ולכן היא מחוייבת לפי הוראות בטיחות שהחניון יהיה פנוי לחלוטין.

11. בהודעה מיום 11.2.10 כתבה פעלטון כי ללא השטח החיצוני אין היא יכולה לנהל את עסקה והיא מבקשת פגישה לדון במכלול הבעיות (תשובת פלג להודעת אלישר, נספח ד'2 בתצהיר הירש). בין הצדדים נוהלה התכתבות בעניין זה, כשתנופורט דורשת את פינוי פעלטון מהשטח החיצוני עד ליום 24.2.10 ולאחר מכן עד 3.3.10, לצורך שימוש בחניון, שלטענתה אינו אפשרי כל עוד יש שימוש בחלק ממנו למשחקייה (נספח ד'2 לתצהיר הירש).

12. ביום 7.3.10 פינתה תנופורט את פעלטון מהשטח החיצוני, תוך שהיא מפרקת את המתקנים ואת כל הציוד של פעלטון שהיו מצויים בשטח זה (סעיף 27 בתצהיר הירש; סעיף 34 בתצהיר אבישר).

13.  ביום 10.3.10 שלחה פעלטון באמצעות באי-כוחה מכתב לתנופורט ובו התריעה כי  פינוי השטח החיצוני על ידי תנופורט מהווה הפרת הסכם ואם ההפרה לא תתוקן יבוטל החוזה (נספח ה' בתצהיר הירש).

14. בהמשך לכך, ביום 25.3.10 שלחה פעלטון באמצעות באי-כוחה מכתב לתנופורט ובו הודעת ביטול של הסכם השכירות, והודיעה כי היא תפנה את המושכר ביום 15.4.10 (נספח ו' לתצהיר הירש). באותו יום השיבו ב"כ תנופורט לב"כ פעלטון כי הם דוחים את טענות פעלטון, וכי פעלטון היא זו שהפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית באופנים שונים, ודרשו שפעלטון תפרע את חובותיה לתנופורט תוך 48 שעות (נספח 13 לתצהיר אבישר). ב"כ הצדדים המשיכו וניהלו התכתבויות ביניהם בעניינים הנ"ל (נספח ז' לתצהיר הירש).

15. בתאריך 31.3.10 מסרה פעלטון לתנופורט 6 שיקים מעותדים בסכום של 10,000 ₪ כל אחד על חשבון החוב הנטען על ידי תנופורט. לטענת פעלטון, היא עשתה זאת על פי דרישתה של תנופורט ומתוך רצון להגיע עם תנופורט להסכמות בדבר המשך פעילות המשחקייה. לפי אלישר, לכיסוי חוב קודם של דמי השכירות (סעיף 34 בתצהיר הירש; סעיף 38 בתצהיר אלישר).

16. ביום 6.4.10 נפגשו נציגי הצדדים בניסיון להגיע להסכמות בנוגע להמשך פעילות פעלטון בקניון (סיכום הפגישה – נספח 15 לתצהיר אבישר). ניסיון זה נכשל והצדדים לא הגיעו להסכמות. בפגישה הציעה תנופורט לפעלטון שטח בגג הקניון כחלופה לשטח החיצוני ממנו פונתה פעלטון, אולם פלג, שנכח מטעם פעלטון בפגישה, הודיע כי שטח הגג אינו יכול להתאים לצרכי פעלטון (סעיף 29 בתצהיר פלג, ת/1).

17. בסוף השבוע שלאחר הפגישה, הפסיקה תנופורט לפעלטון את זרם המים במשחקיה. לטענת פעלטון, מדובר היה בסוף שבוע של פעילות מתוכננת ע"י פעלטון שכללה בין היתר הזמנות מראש לחגיגות ימי הולדת. ניתוק המים גרם נזק לפעילות במשחקייה ואילץ את פעלטון, לטענתה, לבטל את הארועים בהתראה של שעות ספורות. משנותקו המים, התפנתה פעלטון מהמשחקייה כולה (סעיפים 39-37 לתצהיר הירש).

18. בעקבות הניתוק והפינוי ביטלה פעלטון את השיקים שמסרה לתנופורט, וביום 5.12.10 הגישה תובענה זו, בה תבעה את תנופורט על הנזקים הכספיים שנגרמו לה, לטענתה, בגין אבדן השקעה במושכר, אבדן רווחים לעתיד, ופגיעה במוניטין.

19. תנופורט מצדה, הגישה נגד פעלטון ובעליה (תמיר הירש ושירי הירש) תביעה שכנגד, בגין דמי שכירות שלטענתה לא שולמו לה לשנת 2009, ודמי שכירות עבור שנת 2010. על פי כתב התביעה שכנגד, תמיר הירש הוא בעל השליטה בחלל המופלא והיה ערב לכל התחייבויות החלל המופלא ע"פ הסכם השכירות, הוא גם בעל השליטה בפעלטון והתחייב להפקיד שטר ערבות ושטר חוב ע"ס 25,000 ₪ להבטחת התחייבויותיה של פעלטון. שירי הירש חתומה כערבה על שטר חוב בסך 25,000 ₪ שמסרה פעלטון להבטחת התחייבויותיה.

20. לאחר הגשת הסיכומים, הגישה פעלטון בקשה דחופה להגשת ראיה נוספת, לאחר שגילתה, לדבריה, שתנופורט השכירה את השטח החיצוני של המושכר לשוכר אחר המפעיל במקום משחקיה אחרת ומפעיל המקום החדש קיבל מתנופורט אישור להפעיל בשטח החיצוני אטרקציות מים לילדים. לטענתה יש בכך להראות שלא היתה סיבה אמיתית לפינויה של פעלטון וכי תנופורט נקטה בכל אמצעי ובכל תירוץ כדי לסלקה מהמקום.

21. קבלת הראיה הנוספת אושרה, הוגשו תצהירים נוספים בעניין האמור, המצהירים נחקרו והוגשו סיכומי השלמה.

טענות הצדדים

תביעת פעלטון - התביעה הראשית

טענות פעלטון

22. לטענת פעלטון, תנופורט הפרה את הסכם השכירות עמה בשלושה אופנים, כדלהלן:

23. הפרה ראשונה - דרישה חד צדדית מצד תנופורט להעלאת דמי השכירות בניגוד להסכם השכירות. על פי הסכם השכירות תנופורט לא היתה זכאית לדרוש דמי שכירות נפרדים עבור החלק החיצוני של המושכר ולא דמי ניהול למושכר. הסיבה היחידה בגינה ביקשה תנופורט להוציא את פעלטון מהמושכר היתה תועלת כלכלית לעצמה, על מנת לגבות דמי שכירות גבוהים יותר.

24. הפרה שניה - פינוי פעלטון בכח מהשטח החיצוני: תנופורט אפשרה לפעלטון לעשות שימוש בשטח החיצוני, שהיה חלק מהמושכר, במשך כל ימות השנה, ללא תשלום נוסף. למרות זאת, הודיעה תנופורט לפעלטון באופן חד צדדי שעליה לפנות את השטח החיצוני, ואף פינתה בעצמה את המשחקייה שהיתה בשטח זה, תוך הפעלת כוח וללא הסכמת פעלטון ותוך גרימת נזקים בלתי הפיכים לפעלטון.

25. תנופורט ידעה כבר במועד כריתת הסכם השכירות שאין למבנה רישיון עסק אולם היא נמנעה מליידע את  פעלטון בעניין זה ולא עדכנה אותה שעלולה להיווצר בהמשך בעיה בנוגע לעשיית שימוש בשטח החיצוני.

26. הסיבה העולה כהסבר להתנהלותה הכוחנית של תנופורט היא סיבה כלכלית גרידא. מהראיה הנוספת עולה כי בניגוד למסר שהעבירה תנופורט לפעלטון, לפיו הסיבה לפינוי השטח החיצוני הינה שימוש בחניון, אפשרה תנופורט למפעיל אחר לעשות שימוש בשטח החיצוני לצורך משחקייה לילדים. לא היתה כל מניעה, על כן, להמשיך ולאפשר גם לפעלטון לעשות את אותו השימוש במושכר.

27. הפרה שלישית – ניתוק המשחקייה ממים: תנופורט ניתקה את המשחקייה ממים במהלך סוף שבוע שבו מתקיימות פעילויות במשחקייה ואף ימי הולדת. הדבר מנע את המשך הפעילות במקום והוביל לעזיבת פעלטון את המושכר.

28. תנופורט התעשרה שלא כדין על חשבון פעלטון מעצם סילוקה מהמושכר ועשיית שימוש במתקנים בהם השקיעה פעלטון.

טענות תנופורט

29. תנופורט לא הפרה את הסכם השכירות. טענותיה של פעלטון להפרות שביצעה לכאורה תנופורט  לא הוכחו.

הפרה ראשונה - העלאת דמי השכירות: פעלטון לא הציגה כל ראיה שהיא מימשה את האופציה שהיתה לה לתקופת שכירות נוספת. פעלטון גם לא שילמה את דמי השכירות לשנת 2010. ביום 31.12.08 נערכה פגישה בין הצדדים בה הוסדר חוב פעלטון לתנופורט והוסכם על דמי שכירות לשנת 2009, שאין חולק שהיו נמוכים מדמי השכירות הנקובים בהסכם השכירות. בהתאם לסיכום מיום 31.12.08 וגם בהתאם להסכם השכירות ולהגיון המסחרי, תנופורט היתה רשאית לדרוש העלאת דמי השכירות מתחילת שנת 2010.
תנופורט לא העלתה באופן חד צדדי את דמי השכירות, אלא רק שלחה מכתב הצעה לדמי השכירות לשנת 2010, הצעה שהיתה נתונה למו"מ ולהסכמה.
פעלטון גם לא הביעה התנגדות עקרונית לדרישה להעלאת דמי השכירות, אלא רק טענה כי הם גבוהים מדי. בפועל, דמי השכירות עבור שנת 2010 היו על פי תעריף שנת 2009.

30. הפרה שנייה - פינוי השטח החיצוני: על פי הסכם השכירות פעלטון לא היתה רשאית כלל להפעיל את המשחקייה בשטח החיצוני בתקופה המדוברת, שכן על פי ההסכם היתה הפעילות בשטח זה מוגבלת רק לחודשים מרץ עד נובמבר. סירובה של פעלטון לפנות את השטח החיצוני היווה הפרה של הסכם השכירות ע"י פעלטון.

31. תנופורט לא יזמה את הפינוי ולא רצתה בו, הוא נכפה עליה על ידי הרשות ובא לה בהפתעה. מהתכתבויות הצדדים באותה תקופה נראה כי פעלטון הכירה את האילוץ שגרם לפינוי השטח החיצוני, ולא חלקה על כך שהדרישה אכן מוצגת על ידי הרשות. לפיכך לא ניתן לקבל טענות על הטעיה מצדה.

32. הצדדים צפו מראש את האפשרות שיהיה צורך להפסיק את השימוש בחנייה, בה נמצא השטח החיצוני, והם הסכימו מראש בהסכם השכירות על העברת הפעילות משטח החניה לגג הקניון.

33. הפרה שלישית - ניתוק המים: כפי שעולה מעדויות פעלטון עצמה, ניתוק המים נעשה לאחר חודשים בהם פעלטון לא שילמה לתנופורט דמי שכירות ולא שילמה עבור השימוש במים וחשמל. פעלטון גם לא הוכיחה כל קשר בין הפרה נטענת זו לאיזה מהנזקים הנטענים.

34. פעלטון לא הוכיחה את הסיבה לעזיבת המושכר ולא את טענתה המרכזית לפיה עזבה את המושכר בשל פינוי השטח החיצוני. פעלטון ניצלה את ההזדמנות להתפנות מהמושכר בשל הפסדיה מהמשחקייה. לא הוצג כל נתון כלכלי ממנו ניתן ללמוד אודות הרווחים שהיו לפעלטון בשטח החיצוני ובשטח הפנימי.

35. תנופורט כופרת בנזקים הנטענים על ידי פעלטון. לטענתה, פעלטון הגישה תביעה לכפל פיצוי, לא הוכיחה את אבדן הרווח ולא את אבדן ההשקעות, והפריטים על בסיסם נערכה חוות הדעת של השמאי דרנוב לא הוכחו כפריטים שהיו ברשות פעלטון ובשימושה באותה עת. תנופורט חולקת על חוות הדעת ועל הסכומים המופיעים בה.

התביעה שכנגד - תביעת תנופורט

טענות תנופורט

36. פעלטון לא שילמה דמי שכירות בשנת 2009 ולא בגין החודשים ינואר עד מאי בשנת 2010. כמו כן  על פעלטון לשלם בגין נזקים שגרמה למזגנים של תנופורט בעת שפינתה את המושכר.

37. לטענת תנופורט, פעלטון אינה חולקת על דמי השכירות שלא שילמה, כמו גם על גובה החיוב, אלא טוענת שהחל ממועד הפינוי מהשטח החיצוני – 7.3.10, היא פטורה מתשלום דמי השכירות.

טענות פעלטון

38. פעלטון טוענת שיתרות החוב הנטענות לגבי שנת 2009 נתונות במחלוקת, ומרבית החוב הנטען הוא לגבי דמי השכירות של שנת 2010, כשתנופורט עצמה החלה בהפרותיה כלפי פעלטון.

39. טענות תנופורט לגבי חוב דמי השכירות נולדו רק לאחר שפעלטון העמידה את תנופורט על ההפרה מצדה, וגם אם היתה יתרת חוב בעבר היא שולמה במלואה באופן עליו הסכימו הצדדים והדבר לא היווה הפרה מצדה של פעלטון.

40. עוד טוענת פעלטון שהחל מחודש מרץ 2010, מועד בו פונתה באופן כפוי על ידי תנופורט מהמושכר, היא אינה מחויבת בתשלום דמי שכירות.

דיון והכרעה

41. שתי התביעות עוסקות בסיום יחסי השכירות בין פעלטון ותנופורט, בהפרות הדדיות נטענות של הסכם השכירות, ובנזקים שנגרמו לכאורה לכל צד בשל התנהלות הצד האחר. 

כאמור, פעלטון טוענת להפרת הסכם השכירות בשלושה אופנים: העלאת דמי השכירות בניגוד להסכם, פינוי החלק החיצוני של המושכר בכוח, וניתוק המושכר ממים. נקדים את המאוחר למוקדם ונאמר כי בדרישה להעלאת דמי השכירות לא היה משום הפרת הסכם השכירות, ואולם פינוי השטח החיצוני של המושכר והפסקת המים למושכר היה בהם משום פעולות חד צדדיות המהוות הפרה יסודית של ההסכם. בכל הנוגע להוכחת הנזק, גם פעלטון וגם תנופורט לא הוכיחו את הנזקים שטענו להם אלא באופן חלקי בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.

התביעה הראשית

הפרות החוזה הנטענות

העלאת דמי שכירות

42. לטענת פעלטון, תנופורט העלתה את דמי השכירות לשנת 2010 באופן חד צדדי ובניגוד להסכם השכירות. שנת 2010 היתה שנת אופציה שנייה על פי ההסכם, ובמהלכה לא היתה תנופורט רשאית לשנות את דמי השכירות. לא רק שתנופורט העלתה את דמי השכירות, אלא היא העלתה לראשונה דרישת תשלום נפרדת עבור השטח החיצוני ועבור דמי הניהול, בניגוד למוסכם בהסכם השכירות.

43. אין הדברים כן. בפנייה של תנופורט לפעלטון בעניין דמי השכירות לא הייתה הודעה או דרישה "חד צדדית", כטענת פעלטון. בהודעת הדוא"ל ששלחה אלישר לפעלטון בתאריך 28.1.10 (נספח 9 לתצהירה), נכתב שהנושא הוא: "הצעת מחיר להארכת הסכם שכירות עד הלום". "הצעת מחיר" נאמר, ולא הודעה על העלאת המחיר.

זאת ועוד, בתחתית המכתב שבו פורטה ההצעה נכתב בשורה האחרונה ובאותיות מודגשות: "במידה ומקובל, יש לחתום בתחתית הדף ע"מ להוציא הסכם שכירות לעיונכם". ודוק: "במידה ומקובל". אין כאן תכתיב. ודאי לא דרישה חד צדדית להעלות את דמי השכירות. בעניין זה נאמנים דבריה של אלישר בעדותה שהיה מדובר בהצעה בלבד לשינוי. הדברים עולים מעצם הכתוב.

בנוסף; בהודעת הדוא"ל של פלג לאלישר מיום 31.1.10, גם הוא הכתיר את הנושא: "הצעת מחיר להארכת הסכם שכירות עד הלום". בהמשך הודעתו כתב פלג: "תמיר חזר מחו"ל והשבוע ניפגש כדי להחליט על עמדתנו בקשר להצעתך לחידוש החוזה" (הדגשים שלי - א.מ.), (נספח ד'1 לתצהיר הירש). מהודעת פלג ברור שגם פעלטון לא ראתה בהודעת תנופורט כהודעה חד צדדית על העלאת דמי שכירות אלא הצעה בלבד, ופעלטון אף הוסיפה וכתבה שהיא עוד צריכה להחליט מה עמדתה להצעה. ובהמשך הודעת פלג נכתב שוב: "אני מבין שבהצעתכם החדשה אתם מבקשים להעלות את דכר הדירה ב- 50%...". בסיום ההודעה כותב פלג: "נא אישורך שהבנתי נכונה... כדי שאוכל להתייחס להצעתכם". בכל ההודעה הנ"ל של פלג אין אף מילת תרעומת על העלאה חד צדדית כביכול של דמי השכירות או הודעה חד צדדית מצד תנופורט. המייל ששלח פלג חוזר ומתייחס להודעת תנופורט כאל הצעה שנשלחה, כפי שאכן נכתב בה
.
הדברים עולים גם מהודעת דוא"ל ששלחה אבישר להירש ביום 17.2.10, בה היא כותבת, בין היתר, שהיא ממתינה לקיים "פגישה בנושא עלויות שכ"ד ע"מ לראות האם ניתן להגיע להסכם חדש לשנת 2010" (עמ' 4 בנספח ד'2 לתצהיר הירש).

יתר על כן; על פי עדותה של גב' אלישר, שלא נסתרה, בפועל גם לא הועלו כלל דמי השכירות ופעלטון חויבה בשנת 2010 בדמי השכירות באותו סכום שהיה בשנת 2009, שעמד על סכום של 9.347 ₪ למ"ר. לפי אלישר, סכום זה היה סכום כולל, על פי תחשיב שהכיל בתוכו תשלום עבור השטח החיצוני, השטח הפנימי ודמי ניהול (פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 59, שו' 14-17). אלישר העידה כי מאחר שהיתה זו הצעה בלבד ולא היה משהו חתום על ידי שני הצדדים, הרי שבפועל היא לא שינתה את החיוב של פעלטון בהנהלת החשבונות, כשלדבריה - "אני לא עובדת חד צדדי" (פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 81, שו' 25-5).

המסקנה מהאמור לעיל היא שלא היתה כל דרישה או העלאה חד צדדית של דמי השכירות על ידי תנופורט. היתה פנייה לגיטימית מצדה להעלות את דמי השכירות לשנת 2010, ואף זאת על דרך הצעה פתוחה למו"מ בין הצדדים. לא היתה, על כן, כל הפרה מצד תנופורט של הסכם השכירות בהצעה זו, שהלכה למעשה גם לא בוצעה.
44. באשר לטענת פעלטון כי על פי הסכם השכירות תנופורט לא היתה רשאית לבקש כלל להעלות את דמי השכירות לשנת 2010, שוב אין הדברים כן. תקופת השכירות, אפשרות הארכתה, והשימוש בשטח החיצוני מופיעים בהסכם השכירות בסעיפים 1 ו- 2, כדלקמן:

1. "המשכיר משכיר בזה והשוכר שוכר בזה את המושכר לתקופה של 3 שנים החל ממועד מסירת החזקה (להלן:"תקופת השכירות המקורית").

החזקה במושכר תימסר לידי השוכר במועד חתימת הסכם זה...
...
2. "ניתנת בזה לשוכר אופציה להאריך את תקופת השכירות המקורית בשלוש תקופות שכירות נוספות בנות שנתיים (2) שנים כל אחת (להלן: "תקופות השכירות הנוספות). לא נתן השוכר הודעה בכתב למשכיר על רצונו לממש את כל אחת מהאופציות המוקנות לו, לא יאוחר מאשר 120 יום לפני תום תקופת השכירות המקורית ו/או כל אחת מתקופות האופציה לפי העניין, יראו זאת כאילו נתן השוכר הודעה למשכיר על סיום תקופת השכירות והיא לא תוארך לתקופה נוספת."

45.  סעיף 5.1 בהסכם השכירות מפרט את אשר הוסכם בנוגע לתשלום דמי השכירות בכל תקופה, כדלקמן:
5.1."דמי השכירות החודשיים במהלך תקופת השכירות המקורית ובתקופות השכירות הנוספות כל שתהיינה, יהיו כדלקמן (להלן: "דמי השכירות היסודיים"):

5.1.1 בגין התקופה שראשיתה במועד מסירת החזקה (21.2.06 – א.מ.) וסופה ביום 31.8.2006 (להלן: "תקופת החסד"), לא יהא השוכר חייב בתשלום דמי שכירות.

5.1.2. בתקופה שראשיתה בתום תקופת החסד וסופה בתום שנה ממועד תום תקופת החסד, דהיינו מיום 1.9.2006 עד ליום 31.8.2007 (להלן: "התקופה הראשונה"), ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 9.374 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי.

5.1.3 בשנת השכירות שראשיתה בתום התקופה הראשונה, דהיינו מיום 1.9.2007 ועד ליום 31.8.2008 (להלן: "התקופה השנייה"), ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 9.374 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי. כמו כן, בנוסף לדמי השכירות החודשיים ישלם השוכר במהלך התקופה השנייה דמי השכירות כאחוז מהפדיון בהתאם למפורט בסעיף 5.2 להלן.

5.1.4 בתקופה שראשיתה בתום התקופה השנייה, דהיינו מיום 1.9.2008 ועד לתום תקופת השכירות המקורית, דהיינו עד ליום 20.2.2009 (להלן: "התקופה השלישית"), ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 14.06 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי.

5.1.5 בשנת השכירות הרביעית (ככל שתמומש האופציה להארכת תקופת השכירות), ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 14.06 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי.

5.1.6  בשנת השכירות החמישית והשישית (כל שתמושש האופציה להארכת תקופת השכירות, ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 16.04 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי.

5.1.7 בשנות השכירות השביעית השמינית והתשיעית (כל שתמומש האופציה להארכת תקופת השכירות, ישלם השוכר למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 18.75 ₪ עבור כל מ"ר ברוטו של השטח העיקרי.

דמי השכירות כוללים תשלום עבור שירותי הניהול שיסופקו למושכר. השוכר לא יידרש לשלם דמי ניהול מעבר לדמי השכירו הנקובים לעיל."

46. סעיף 5.1.5 בהסכם מדבר על דמי השכירות בשנת 2009, שהיא שנת השכירות הרביעית (תקופת האופציה הראשונה, לאחר 3 השנים הראשונות של תקופת השכירות המקורית). בסעיף שלאחריו (5.1.6) מדובר על העלאת דמי השכירות בשנת 2010, שהיא שנת השכירות החמישית.

47. אין לקבל, על כן, את טענת פעלטון כי על פי הסכם השכירות לא ניתן היה בשנת 2010 להעלות את דמי השכירות. על פי הסכם השכירות בשנת השכירות החמישית, היא שנת 2010, הוסכם על העלאת דמי השכירות.

48. לא זו אף זו, כפי שנראה להלן, הלכה למעשה שני הצדדים לא פעלו ולא התנהגו בעניין תשלום דמי השכירות על פי הסכם השכירות.
מעדויות הצדדים עולה, כי במהלך שנות השכירות הראשונות סטו הצדדים בהסכמה מהוראות הסכם השכירות. הגב' אלישר, שעדותה לא נסתרה בעניין זה, העידה כי בתום כל שנת שכירות היו הצדדים מסכמים מחדש את דמי השכירות הצפויים לשנת השכירות הבאה, ובפועל דמי השכירות מעולם לא עלו כאמור בהסכם, אלא מדי שנה סוכם על סכום שהיה נמוך מהמוסכם בהסכם השכירות, או על הקפאת הסכום במקרה שהיה אמור על פי הסכם השכירות לעלות. מהעדויות עולה כי פעלטון לא עמדה בתשלומי דמי השכירות החודשיים במועדם, ומדי תקופה היתה נעשית התחשבנות באשר לגובה הסכומים שעל פעלטון לשלם לתנופורט לכיסוי חובותיה (עדות אבישר, פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 48-47, עמ' 55-53; סעיפים 17-12 בתצהיר אבישר).

49. אין צורך לומר כי צדדים רשאים לשנות הסכם לאחר כריתתו. השינוי יכול שיעשה בכתב או בעל-פה ויכול שיהיה בדרך של התנהגות. במקרה שבפנינו, אין מחלוקת שהצדדים פעלו בהסכמה שלא בהתאם לאמור בהסכם. כפי שעולה מהעדויות, מדי שנה נערכה התחשבנות מחודשת בין הצדדים בדבר גובה דמי השכירות, החובות וההסכמות לשנת השכירות הבאה. עם זאת, גם כאשר צד מסכים בהתנהגותו לתנאים אחרים מהכתוב בהסכם, כמו קבלת תשלומים באיחור או כבענייננו שינוי הסכומים שנקבעו לתשלום, לא ניתן לראות בכך הסכמה לשינוי קבוע של ההסכם (פרופ' דניאל פרידמן דיני חוזים כרך ג' (2003) עמ' 29-27).  תנופורט הייתה זכאית, על כן, להחליט בתחילת שנת 2010 שהיא רוצה להעלות את דמי השכירות לשנה זו. ויצוין כי ההעלאה שביקשה תנופורט לעשות (15 ₪ למ"ר) אף לא הגיעה לגובה דמי השכירות שנקבעו בהסכם לשנת 2010 (16.4 ₪). טענת פעלטון שמדובר בתקופת האופציה השניה, שבמסגרתה אין אפשרות על פי ההסכם להעלות דמי שכירות, אין בה ממש. מדובר בשנת השכירות החמישית, על פי התקופות המנויות בהסכם השכירות, שנת 2010, שהיא השנה השניה בתקופת האופציה הראשונה. הסכם השכירות אפשר העלאת דמי השכירות בתקופה זו (סעיף 5.1.6 בהסכם). גם התנהגות הצדדים כמתואר לעיל, אפשרה לתנופורט לפנות לפעלטון בעניין העלאת דמי השכירות לשנת 2010. לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענת הירש לפיה בפגישה שהתקיימה בין הצדדים בתום שנת 2008 סוכם על דמי שכירות לשלוש שנים (פרוטוקול מיום 5.3.12 עמ' 44, שו' 4-1). טענה זו עומדת גם בסתירה להסכם השכירות ולהתנהגות הצדדים כפי שתוארה.

50. עם זאת, בכל הנוגע לדרישת תנופורט לתשלום דמי שכירות גם עבור השטח החיצוני ולתשלום דמי ניהול, צודקת פעלטון שרכיבים אלה הוגדרו בסעיפים 1 ו- 5.1 בהסכם השכירות במפורש ככלולים בתשלום הכללי, ולפני כן לא נדרש תשלום נפרד בגינם.

סעיף 1 בהסכם השכירות קובע, בין השאר, כדלהלן:

"במהלך תקופת השימוש בשטח הפתוח יחולו על השטח הפתוח כל הוראות הסכם השכירות והשטח הפתוח ייחשב כחלק בלתי נפרד משטח המושכר לכל דבר וענין למעט דמי השכירות (השוכר לא יחויב בתשלום דמי שכירות עבור השטח הפתוח)."

גם בנוגע לדמי הניהול נכתב בהסכם השכירות, בסיפת סעיף 5.1 שבו, כדלהלן:

"דמי השכירות כוללים תשלום עבור שירותי הניהול שיסופקו למושכר. השוכר לא יידרש לשלם דמי ניהול מעבר לדמי השכירו הנקובים לעיל."

תנופורט טוענת כי דמי השכירות בגין השטח החיצוני ודמי הניהול נכללו למעשה בדמי השכירות שנגבו על ידה בשנים הקודמות. לדברי גב' אלישר, פיצול התשלום למרכיבים בהצעת המחיר החדשה נעשה ככל הנראה בטעות ואם היא היתה מתבקשת היא היתה משנה זאת (פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 71, שו' 11-15). מקובלת עליי טענת תנופורט כי כל עוד הסכום הכולל שנדרשת פעלטון לשלם אינו עולה על הסכום שנקבע בהסכם השכירות לתשלום עבור כל מ"ר, אין נפקות לאופן החלוקה הפנימי שמחשבת תנופורט. עם זאת, חישוב הסכום הכולל שדרשה תנופורט בהצעתה, הכולל את דמי הניהול שדרשה בגין השטח הפנימי וכן תשלום דמי שכירות עבור השטח החיצוני, עולה על סכום דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות לשנת 2010. ואולם, כפי שכבר נאמר לעיל, כל שהיה כאן היה הצעה בלבד מצד תנופורט, ולא העלאה חד צדדית של דמי השכירות. פעלטון גם לא טענה בשעתו כאילו הסכם השכירות הופר, וגם לא ניהלה עם תנופורט משא ומתן של ממש לגבי גובה העלאת דמי השכירות. פלג העיד שתגובתו המיידית היתה הודעה לאלישר שפעלטון תעזוב (פרוטקול מיום 5.3.12, עמ' 13, שורות 8-7). כך גם נכתב בהודעת הדוא"ל ששלח פלג לאלישר ביום 2.2.10 (נספח 10 לתצהיר אלישר), בה כתב פלג שהסכום שמבקשת תנופורט גבוה פי 2.5 מהסכום ששילמה פעלטון בשנת 2009, וכי אין לפעלטון אפשרות לשלם סכום כזה, ואם זו עמדתה הסופית של תנופורט, תסגור פעלטון את החברה ותפנה את השטח. בחקירתו אמר מר פלג לגבי המכתב שכתב כי "זה היה איום, כמו שהיא איימה עלינו... ולראייה בכל הישיבות אחר כך, גם כשחלי ישבה איתי בהמשך, דובר על זה שאנחנו נחפש פתרון שתישארו במקום..." (עמ' 15, שו' 27, עמ' 16, שו' 4-1). פלג אישר שהוא לא אמר לאלישר ולא כתב לה שסוכם, כטענתו, שפעלטון תמשיך במחיר הקודם ששילמה בשנת 2009 עוד שנה, ושפעלטון צריכה לשלם את התשלום החודשי כפי ששולם עבור שנת 2009 ללא שינוי (פרוטוקול מיום 5.3.12, עמ' 13, שו' 26-18).

תוצאת האמור עד כה היא, שפניית תנופורט לפעלטון בעניין העלאת דמי השכירות לשנת 2010 לא היוותה הפרה של הסכם השכירות.

פינוי פעלטון מהשטח החיצוני

51. ההפרה השניה הנטענת על ידי פעלטון היא, שתנופורט פינתה בכח ובאופן חד צדדי את השטח החיצוני של המושכר.

52. אין חולק כי ביום 7.3.10, לאחר מספר הודעות בעניין, פינתה תנופורט את השטח החיצוני של המושכר מהמשחקייה. תנופורט אינה מכחישה זאת. גב' אלישר טענה בתצהירה כי פינוי השטח החיצוני נדרש משום שבתחילת חודש פברואר 2010, במסגרת סיום הטיפול של תנופורט בהוצאת רשיון עסק לקניון כולו, נמסר לה לראשונה כי כתנאי לקבלת רשיון עסק לקניון על תנופורט לסיים את השימוש למטרות מסחריות בשטח החיצוני הפתוח שהוא שטח חניה, ולהחזיר את המצב לקדמותו, כך שתתאפשר בו החניה. לטענתה, מדובר היה גם בשיקול בטיחותי, בשל פתיחת החניון באותה קומה לקהל הרחב. לאור כך פנתה אלישר להירש והודיעה לו שעל פעלטון לפנות את השטח החיצוני עד 9.2.10. לאחר מכן הסכימה לדחייה בפינוי עד 2.3.10, כשהיא מבהירה שאם פעלטון לא תפנה בעצמה את השטח החיצוני, תעשה זאת תנופורט תוך חיוב פעלטון בהוצאות. פינוי השטח החיצוני נעשה בתאריך 7.3.10 על ידי תנופורט, לאחר שיחה של מנהל הקניון – מר גרשון פישמן, עם הירש, בה הירש אמר לו, לדבריו, שאין לו אמצעי פינוי ואם יש לגרשון איך לפנות, שיפנה, והירש יתחשבן איתו (סעיפים 34-29 בתצהיר אבישר).

53. נראה שהסיבה האמיתית, בוודאי עיקרית, לפינוי ולעיתויו, ניתן למצוא בעדותה של הגב' אלישר, כדלקמן:

"ת. ובאותם ימים נכנס לנו סוּפר שהיה במגעים איתנו, והיה חשוב לנו להכשיר את החנייה. עד שהסופר נכנס, לא היתה חשובה לנו החנייה, אז זה לא הפריע לנו ולא היתה לנו כל בעיה. ברגע שהמשטרה אומרת לך 'תשמעי 20,000 מ"ר תלוי ב-700 מ"ר ברישיון, אני חושבת שיש משקל קצת יותר גדול על 20,000'.
ש. כלומר, העדפת את הסופר על פני פעלטון?
ת. לא. העדפתי להכשיר חנייה ולהיות קשובה להוראות של משטרה מ- 700 מ"ר.
ש. כן, אבל אם לא היית מבקשת להכשיר את המקום הזה כחניון?
ת. לא הפריע לנו, נכון. גם לא פניתי אליהם. גם בהסכם רשום מאפריל עד נובמבר מותר להם לעשות שימוש בחצר. בכלל לא פניתי אליהם שהם עשו שימוש ביתר השנה..."
(פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 75, שו' 23-17, עמ' 76, שו' 4-1).

ובהמשך:

"דוד דורון, מנכ"ל מונטרוז, שזו חברת התחזוקה, שהוא מטפל ברישוי עסקים. היתה לנו ישיבה שבועית, הוא אמר 'חבר'ה, תשמעו, אני עם הרישיון מתקדם, יש את הנושא של המשחקייה. או שאנחנו רוצים חנייה, או שאנחנו רוצים חצר של 700 מ"ר'" (עמ' 77, שו' 23-17).

54. מן האמור עולה באופן ברור כי גם אם הצורך העקרוני בפינוי פעלטון מהשטח החיצוני היה לאור דרישה במסגרת הוצאת רשיון עסק לחניון, הרי שהעיתוי לפינוי היה בעקבות רצון להכשיר את החניון עבור השוכר החדש והרווחי יותר – הסוּפר. תנופורט פשוט העדיפה את הסוּפר על פני פעלטון ופינויה של פעלטון מהשטח החיצוני נבע משיקולים של רווח והפסד ויעילות כלכלית.

55. ואולם דוקטרינת "ההפרה היעילה" - אשר לפיה קיימים מצבים בהם יהיה זה ראוי מבחינת יעילות כלכלית להפר את החוזה - נדחתה זה מכבר בפסיקה. בית המשפט העליון קבע שדיני החוזים מגלמים שיקולים שלא נמדדים בערכים כלכליים וכי לקיום הבטחה הטמונה בבסיס החוזה ערך מוסרי בפני עצמו (ראו ע"א 11386/05 שרבט מלכיאל ובניו בנין בע"מ נ' אלמוג (פורסם בנבו) (24.7.07), פיסקה 14). אין, אפוא, בשיקולי תנופורט לגבי המשקל שנתנה לסוּפר מול פעלטון כל הצדקה לפינוי החד-צדדי של פעלטון מהשטח החיצוני והפרת הסכם השכירות על ידי כך.

56. תנופורט טענה שהפינוי נעשה בהסכמה ושפעלטון ידעה  על הפינוי הצפוי. אולם אלישר העידה כי הירש אמר לה שאין לו כרגע אפשרות לפנות את השטח, ואישרה כי למעשה לפעלטון לא היתה כל ברירה (עמ' 91, שו' 27-20; עמ' 92, שו' 11-9). לא הוכח שפעלטון הסכימה כביכול לפינויה וגם תוכן השיחה בין גרשון פישמן ובין פלג והירש אינו יכול ללמד על הסכמה מרצון יותר מאשר על הסכמה מאונס.

57. אין לקבל את טענת תנופורט שהפעלת השטח החיצוני בתקופה בה מדובר, היתה מנוגדת לתנאי הסכם השכירות, מאחר שנקבע בהסכם כי השימוש בשטח החיצוני ייעשה רק בחודשי הקיץ, ומשכך, סירובה של פעלטון לפנות את השטח היווה הפרה מצד פעלטון. כפי שראינו, שני הצדדים לא פעלו על פי תנאי ההסכם. כמו בנוגע לדמי השכירות כך גם בנוגע למועדי קיום הפעילות בשטח החיצוני. בפועל, תנופורט אפשרה לפעלטון לבצע פעילות בשטח החיצוני במשך כל השנה. אלישר הודתה בחקירתה כי הרשתה לפעלטון להשתמש בשטח החיצוני כל השנה (פרוטוקול מיום 6.3.12, עמ' 79, שו' 22-21). היתה, אפוא, הסכמה בדרך של התנהגות מצד תנופורט להפעלת המשחקייה בשטח החיצוני גם מעבר לחודשים שפורטו בהסכם השכירות ותנופורט אינה יכולה להסתמך, על כן, על הכתוב בהסכם בעניין זה, ולטעון להפרתו. אלישר גם אמרה בחקירתה כי כשהיא פנתה לפעלטון בחודש פברואר 2010 בדרישה לפנות את השטח החיצוני, הכוונה הייתה לצמיתות ולא לתקופה בלבד, ולכן בכל מקרה דרישתה של תנופורט לפינוי השטח החיצוני לצמיתות, לרבות בחודשים שהוסכמו על פעילות בו, היתה בניגוד להסכם השכירות.

58. תנופורט טוענת כי פעלטון נמנעה מלנהל עמה משא ומתן בנוגע לפינוי ולא הקטינה את נזקיה. בטענה זו יש יותר מאבק של חוסר תום לב, נוכח הודעתה של הגב' אלישר מיום 4.3.10 שבה כתבה כי נושא הפינוי מהשטח החיצוני אינו פתוח כלל למשא ומתן: "אין צורך בדיון עם גרשון. קיבלנו החלטה ברשיון העסק, אנחנו מפעילים את החניון בקומה א' ולצורך כך המשטרה דורשת שהחניון ישמש רק כלי רכב בלבד. הנושא אינו לדיון הדיירים" (הדגש במקור). (הודעת הדוא"ל, עמ' 5 לנספח ד'2 בתצהיר הירש).

59. תנופורט טוענת עוד, כי בהסכם השכירות המקורי צפו הצדדים מראש אפשרות שיהיה צורך להפסיק את השימוש בשטח החניה כמשחקייה, והסכימו על העברת הפעילות משטח החנייה לגג הקניון. תנופורט טוענת כי היא היתה מוכנה ליישם אפשרות זו, וכי טענות פעלטון שהועלו במסגרת הדיונים בבית המשפט באשר לאי-ישימות החלופה בשל קיומו של מתקן סולארי על הגג, הופרכו על ידי אלישר בחקירתה, לרבות נוכח שטחו של הגג, כשהמתקן הסולארי נטל בו חלק קטן בלבד.

בסעיף 1 בהסכם השכירות בפסקה האחרונה נכתב כדלקמן:

"... מוסכם על הצדדים כי המשכיר לא יתנגד (אלא מטעמים סבירים) לבקשת המשכיר להחלפת השטח הפתוח... בשטח פתוח חלופי בגג המבנה, ובלבד שבכל מקרה המשכיר לא יחויב בתשלום ארנונה בגין השטח הפתוח..."

אלישר טוענת בתצהירה כי המילה "המשכיר" שבתחילת הפסקא הנ"ל הינה טעות דפוס, שכן ברור שלפעלטון לא היה כל תמריץ ליזום מעבר כזה, בעוד תנופורט צפתה אפשרות שתידרש לפנות את השטח החיצוני ולא תוכל להמשיך לאפשר לפעלטון שימוש בו (סעיף 26 בתצהיר אלישר). אלישר גם צרפה לתצהירה מסמך מיום 21.2.06, מועד חתימת הסכם השכירות, בו התחייבה תנופורט כלפי החלל המופלא להכשיר את החניון העילי על חשבונה, ככל שיידרש הדבר על ידי הרשויות כתנאי לקבלת רשיון עסק לחלל המופלא עבור משחקייה (עמ' אחרון בנספח 1 לתצהיר אלישר).

מלשון ההסכם לא ברור באופן מוחלט האם החלפת השטח החיצוני בשטח פתוח חלופי בגג המבנה הינה אופציה הנתונה למשכיר או לשוכר, אף שיש הגיון בגרסת תנופורט בעניין זה. בכל מקרה, על פי הסכם השכירות קיימת זכות לפעלטון להתנגד להחלפת השטח החיצוני בשטח חלופי בגג המבנה, מטעמים סבירים. הירש ופלג טענו בתצהיריהם כי הצעת תנופורט לגבי מתן שטח חלופי לשטח החיצוני על גג המבנה הועלתה בפגישה שנערכה בתאריך 6.4.10, לאחר שתנופורט כבר פינתה את פעלטון מהשטח החיצוני. פעלטון טוענת עוד כי הגג נמצא בקומה אחרת של המשחקייה, הוא אינו מהווה המשך ישיר של המשחקייה, צריך להגיע אליו באמצעות מדרגות, אין אפשרות לשלוט מבחינה עסקית על קהל המבקרים, אין שם שירותים, קיימות בעיות של בטיחות מבחינת שליטה על הקהל ופינוי חרום בעת ארוע (סעיף 35 בתצהיר הירש; סעיף 29 בתצהיר פלג). גם במכתבה של ב"כ פעלטון לב"כ תנופורט מיום 12.4.10 נכתב כי ההצעה לשטח חלופי הועלתה רק בפגישה מיום 6.4.10 (ס' 11 במכתב, נספח ז' לתצהיר הירש).

עדויותיהם של הירש ופלג כי הצעת תנופורט לשטח חלופי בגג הקניון הועלתה רק לאחר שכבר פינתה את פעלטון מהשטח החיצוני, לא נסתרו. גם מעדותה של אלישר בתצהירה עולה כי השיחות הטלפוניות בין תנופורט ופעלטון בנוגע למתכונת המשך פעילות פעלטון בקניון, בהן נדון גם הפתרון של פעילות בגג המבנה, התקיימו בתקופה שלאחר פינוי פעלטון מהשטח החיצוני. הדברים עולים בקנה אחד גם עם ההתכתבויות בין אלישר להירש ופלג מהתקופה עובר לפינוי השטח החיצוני על ידי תנופורט (נספח ד'2 לתצהירי הירש ופלג), בהן לא הוזכר דבר קיומה של חלופה שכזו. גם טענותיהם של הירש ופלג בדבר הבעייתיות הכרוכה במעבר שכזה, לא הופרכו. משכך, יש לדחות טענת תנופורט בכל הנוגע לשטח החלופי בגג הקניון, ואין בטענה זו כל תשובה לעניין הפרת ההסכם ע"י תנופורט.

60. מכל האמור עולה, שתנופורט פינתה את פעלטון באופן חד צדדי מהשטח החיצוני של המושכר. בכך הפרה תנופורט הפרה יסודית את הסכם השכירות.

61. אשר לראיה הנוספת שהביאה פעלטון אחרי שלב הסיכומים, בנוגע להשכרת השטח החיצוני למפעיל אחר, לבד מכך שאין בה עוד צורך לאור הקביעה הנ"ל שהיתה בעניין זה הפרת הסכם מצד תנופורט, הרי שאין גם בראיה חדשה זו להוריד או להעלות מהמסקנה לפיה פינוי השטח החיצוני היווה הפרת ההסכם. מחד גיסא, ניתן אולי לראות בעובדה זו כחיזוק לטענת פעלטון - ששנה לאחר פינויה, מושכר המקום למפעיל אחר שעושה שימוש בשטח החיצוני, המיועד לכאורה לחניה. מאידך גיסא, לא ניתן להתעלם משינוי הנסיבות. מהעדויות בעניין זה עלה שבניגוד לתקופת השכירות של פעלטון, כעת יש לקניון רישיון עסק (פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 157, שו' 17-14), השטח החיצוני שבשימוש הוא שטח קטן יותר ביחס לשטח בו נעשה שימוש על ידי פעלטון (פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 149, שו' 18-17), והמפעיל החדש עמל על הוצאת אישורים ורישיונות מהגורמים הרלוונטיים (פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 152, שו' 14-13), בשונה מפעלטון שלא פעלה בעניין זה כעולה מעדות מר הירש (פרוטוקול מיום 27.12.12, עמ' 150).

ניתוק מים

62. פעלטון טוענת שבסוף השבוע של ה- 8.4.10, ניתקה תנופורט את המשחקייה ממים, וגם בכך הפרה את הסכם השכירות עמה. תנופורט מצדה אינה מכחישה את ניתוק המים על ידה, אלא שלטענתה פעלטון לא עמדה בתשלומי דמי השכירות לשנת 2010 ולא בתשלומי החשמל והמים ולכן אין לה אלא להלין על עצמה בדבר הניתוק (סעיף 30 בסיכומי תנופורט).

63. לא ניתן לקבל טענתה האמורה של תנופורט. ניתוק מים באופן חד צדדי מהווה התנהגות תוקפנית, מפרה ופוגענית באופן בלתי מידתי. כאשר שוכר מפר את הסכם השכירות ואינו עומד בתשלום דמי השכירות או תשלומי מסים וכדו', או מפר בדרך אחרת את הסכם השכירות, בידי המשכיר עומדת האפשרות להשתמש באמצעים חוקיים העומדים לרשותו כדי לקבל נגד השוכר סעד מתאים, לרבות פינויו מהמושכר. עשיית דין עצמי, כניתוק המים, אינה במסגרת האמצעים החוקיים והלגיטימיים שבהם יכול משכיר לנקוט כדי לעמוד על זכויותיו. על אחת כמה וכמה כאשר במשך שנות השכירות הסכים המשכיר להתנהלות שאינה לפי ההסכם, ובין השאר לאיחורים בתשלום דמי השכירות, כפי שהעידה הגב' אלישר. אמנם הסכמת המשכיר לקבלת תשלומים באיחור, אין בה לשנות באורח קבע את ההסכם ואולם המשכיר חייב לפעול בתום לב, וחובה עליו, למצער, לתת לשוכר הודעה מראש כי הוא אינו מסכים יותר להתנהגות של איחורים בתשלומים וכי אי עמידה במועדים תחשב מצדו להפרת ההסכם שתקנה למשכיר את כל הסעדים המוקנים לו על פי ההסכם ועל פי כל דין.

תנופורט לא נתנה לפעלטון התרעה מראש על כך שבשונה מהשנים הקודמות היא אינה מוכנה עוד להסכים לפיגורים בתשלומים. תחת הודעה כזו, בחרה תנופורט לנתק את פעלטון ממים במהלך פעילות של סוף שבוע. בתמליל שיחה שהוקלטה בין גרשון פישמן ותמיר הירש (נספח י"ב לתצהיר הירש, בשיחה שסומנה "גרשון תנופורט,"), אומר גרשון כי ההוראה לנתק את המים באה מלמעלה, וכי אי אפשר לפתוח את המים בחזרה לשבת מאחר והורידו את השעון והוא לא יכול להורות על החזרתו כי אז יצא כאילו הוא הולך נגד הבוסים שלו (שם, בעמ' 4). פעולה כוחנית זו מהווה גם היא הפרה של הסכם השכירות ונקיטת אמצעים שאינם לגיטימיים על ידי משכיר.
ניתוק המים למושכר על ידי תנופורט, מהווה, על כן, הפרה נוספת של הסכם השכירות על ידה.

הנזק

64. פעלטון טוענת כי בשל הפרת ההסכם על ידי תנופורט נגרמו לה נזקים ישירים ועקיפים, בגין שלושה ראשי נזק: אבדן השקעה במושכר, לרבות הכשרת המושכר, מתקני המשחקייה והציוד, בסכום כולל של 2,700,000 ₪; אבדן רווחים לעתיד, לפי חישוב של רווח שנתי ממוצע של 400,000 ₪, למשך 5 שנים, ובסה"כ 2,000,000 ₪; ופגיעה במוניטין, בסכום של 1,000,000 ₪.

סך כל הנזק שנגרם לפעלטון, לטענתה, מסתכם ב- 5,700,000 ₪, לא כולל סכומים שנאלצה לשלם  לטענתה בשל פיטורי עובדים, שאותם לא תבעה בתביעה, אולם פעלטון העמידה את סכום התביעה, לצרכי אגרה, על סכום של 3,200,000 ₪ (כתב התביעה המתוקן).

65. תנופורט טוענת כי פעלטון לא הוכיחה את טענתה העיקרית, לפיה לא היתה הצדקה לקיומה של המשחקייה ללא השטח החיצוני ולכן היא עזבה את המושכר. פעלטון לא הציגה כל נתון ממנו ניתן להסיק מה היו הכנסותיה ללא השטח החיצוני, או שאין הצדקה למקום ללא השטח החיצוני. משכך, נשמטת הקרקע תחת התביעה כולה, הנשענת על הנחה זו. תנופורט טוענת כי לאחר כשנה ו- 3 חודשים מיום שעזבה פעלטון את המושכר, נכנס למקום שוכר אחר, המפעיל במקום משחקייה ללא השטח החיצוני והוא משלם דמי שכירות גבוהים יותר מאלו ששילמה פעלטון, דבר המעיד שיש הצדקה לפעילות במקום גם ללא השטח החיצוני.

תנופורט טוענת עוד כי אם באמת חששה פעלטון מאובדן השקעתה בשל אבדן השטח החיצוני היתה תרה אחר חלופות, וכי עמדו בפני פעלטון מגוון אפשרויות פעולה כמו נקיטת הליך משפטי, מימוש חלופת הגג, מו"מ להקטנת דמי השכירות או שטח המושכר ועוד. לטענתה, הסיבה שפעלטון מיהרה לעזוב את המושכר הייתה היות המשחקייה לא רווחית.

תנופורט טוענת גם כי על פי עדות המומחה מטעמה, רו"ח גזית, לא ניתן לתבוע גם אבדן רווח על פי הכנסות עתידיות וגם ערך נוכחי של ציוד במלואו, ויש לבחור אחת משתי דרכים: או אבדן רווח מהכנסות עתידיות בתוספת ערך גרט של הציוד, או את ערך הציוד בערכו המלא הנוכחי. לפיכך תביעתה של פעלטון הינה תביעה לכפל פיצוי, ובכל מקרה כשלה פעלטון בהוכחת כל אחד מרכיבי הנזק. כמו כן, פעלטון לא ציינה מאיזה מראשי הנזק היא מבצעת הפחתה בעקבות הפחתת סכום התביעה שעשתה לצרכי אגרה, ולכן על פי הפסיקה ההפחתה היא בשיעור אחיד מכל אחד מראשי הנזק, בהתאם ליחס שבין 5.7 מליון ₪ (לפני הפחתה) ו- 3.2 מליון ₪ (לאחר הפחתה). משכך, כל אחד מראשי הנזק הנתבע עומד על שיעור של 56% ממה שנדרש לגביו בכתב התביעה.

אבדן השקעות במושכר

66. לטענת פעלטון, המושכר התקבל כחלל ריק לגמרי ולצורך הכשרתו כמשחקייה היה צורך בהשקעה בריצוף, אינסטלציה, שירותים, מטבח, חשמל, קומפרסורים, מזגנים, תאורה, קירות גבס, קפיטריה, חדרי יום הולדת ועוד. כמו כן היו במקום שני מתקני ברזל מרושתים בני מספר קומות, מתנפחים, בית בובות ענק עם מגלשה לבריכת כדורים, משטח מתכת של 150 מ"ר למכוניות מתנגשות, רכבת ועוד (סעיפים 46-45 בתצהיר הירש). פעלטון טוענת כי ההשקעות שהשקיעה במושכר נותרו במקום, וכי המתקנים אמנם פורקו אולם לא ניתן להשתמש ברובם, כעולה מחו"ד השמאי מטעם פעלטון ישראל דרנוב מיום 6.9.11 (ת/6, להלן: "חוו"ד דרנוב").

67. פעלטון מעריכה את אבדן השקעותיה בסכום של 2,700,000 ₪,  והיא מבקשת להוכיח זאת בשתי דרכים:

האחת – השמאי דרנוב העריך את הנזק שנגרם לפעלטון בגין אבדן ההשקעות במושכר בסכום כולל של 2,745,090 ₪. החישוב שעשה השמאי דרנוב בחוות דעתו כולל חישוב של שווי הפריטים המובנים ושווי הפריטים המטלטלים שהיו במשחקייה, בניכוי ערכם של פריטים שפונו ונוצלו על ידי פעלטון. סכום זה כולל גם את עלותם של מזגנים שהתקינה פעלטון במושכר בעלות של 200,000 ₪, שתנופורט לא אפשרה את לקיחתם בטענה שהם על חשבון חוב נטען על ידה (סעיף 39 בתצהיר הירש).

בחלק המבוא של חוות הדעת כותב השמאי דרנוב שהוא שיערך את הרכוש לפי ביקור במקום והתרשמות ממשחקייה המופעלת במקום ע"י בעלים אחר, למד את תרשים משחקיית פעלטון שמסר לו פלג, סקר את הציוד שפונה מהמשחקייה והועבר אל חצר מפעל פעלטון, ולמד את קטלוג הפריטים של חברת פעלטון ומחירי מוצריהם. בהמשך חוות הדעת כתב, כי על פי המוסבר לו ע"י פלג, המשחקייה נאלצה להתפנות בהתראה קצרת מועד ולא היה בידה לבצע תכנון הקמה מחדש הכולל העתקה מסודרת של הפריטים למשחקייה אחרת (לא הפריטים המטלטלים ולא צמודי הקירות), ולמרבית הפריטים שהוצאו מהמקום לא נמצא שימוש חלופי אחר והם אוחסנו בחצר מפעל פעלטון, בשלב זה וככל הנראה גם בעתיד. דרנוב חילק את אומדן רכוש המשחקייה לפריטים מובנים (כגון קירוי וציפוי גבס, אינסטלציה וסניטציה, חשמל, נגרות, מיזוג אוויר וכו') ופריטים מטלטלים (מתקנים שונים, כסאות, ציוד משרדי, מערכות כריזה והגברה ועוד). מכל אלה ניכה את ערך הניצולת של המובנים והמטלטלים שפונו מהמשחקייה. בסוף חוות דעתו כתב דרנוב כי אביזרי המתכת, הספוג, הפלסטיק והאריגים שנבנו והותקנו במשחקייה תוכננו ויוצרו ע"פ מידות האתר, כשפירוקם והעברתם לאתר חלופי מצריך חיתוכים, הלחמות, שינויים ותוספות ולכן מחיזורם אינו כדאי; וכי מטלטלי המשחקייה ניתנים לאיסוף והעברה, אולם מצריכים משאבי אדם, רכב ואחסנה, העברתם גורמת לבלאי נוסף, וקימומם באתר חדש אינו כדאי ברובו משום שמדובר בפריטים משומשים, שערכם הישיר נמוך והעברתם ניקויים והצבתם מצריכים עלויות נוספות.

לטענת פעלטון, תנופורט לא הגישה חוו"ד נגדית מטעמה, ועל כן חווה"ד של דרנוב לא נסתרה.

השנייה – המחיר ששילמה פעלטון לחלל המופלא תמורת רכישת חלקה של החלל המופלא במשחקייה לפי הסכם מיום 20.6.07, על פי החישוב הבא: התמורה בהתאם להסכם בסכום של 620,000 ₪ + מע"מ, התחייבות פעלטון לשלם התחייבויות לספקים בסכום של 300,000 ₪ (לטענת פעלטון שילמה בפועל בגין סעיף זה 448,024.11 ₪), תשלום חוב בבנק הפועלים בסכום של 300,000 ₪, ותשלום נוסף של 650,000 ₪ + מע"מ (שהיה מורכב, משיקולי מס, מסכום של 200,000 ₪ + מע"מ ששולם לחברת החלל המופלא ראשון לציון בע"מ בגין שירותי ליווי יעוץ והקמה, 190,000 ₪ ששולם לחברת החלל המופלא ראשון לציון בע"מ בגין רכישת ציוד (מתקני משחק ומתנפחים של חברת פעלטון), וסכום של 260,000 ₪ + מע"מ ששולם לחברת החלל המופלא בע"מ בגין רכישת ציוד (מתקני משחק ומתנפחים של חברת פעלטון). הסכום הכולל ששילמה פעלטון לחלל המופלא על פי ההסכם ביניהם מסתכם ב- 2,221,200 ₪, המהווה 2/3 משווי החלל המופלא (שכן פעלטון הייתה בעלת שליש בחברת החלל המופלא, ורכשה את חלקם של שאר השותפים בחלל המופלא – 2/3) (סעיף 47 בתצהיר הירש). (הסכמי רכישת חלקה של החלל המופלא במשחקייה, רשימת החובות ששולמו לספקים ואסמכתא על תשלום החוב לבנק הפועלים צורפו כנספחים ח'1 – ח'6 לתצהיר הירש).

השווי המלא של ההשקעות, הפעילות המסחרית, והמתקנים במושכר הינו, אפוא, לשיטת פעלטון, 3,331,800 ₪. לטענת פעלטון, שווי זה אינו כולל את השיפורים שביצעה במושכר מאז רכשה את חלקה של החלל המופלא במשחקייה, הסתמכות על החוזים שחתמה עם החלל המופלא וכלל הוצאותיה ברכישת המקום.

68. תנופורט טוענת בנוגע לחו"ד דרנוב, כי לא הוכח שהפריטים שהשמאי דרנוב העריך אכן היו במשחקייה, ולמעשה הוכח שלא היו שם. השמאי דרנוב לא הגיש צילומים של מתקנים שלטענתו פורקו מהמשחקייה ולא נמצא להם שימוש; השמאי העיד שהסתמך על רשימה שנמסרה לו ע"י נציגי פעלטון, אולם בתצהירי הירש ופלג לא מוזכרים המתקנים אלא רק חלק קטן מהם; אלישר הכחישה שמתקנים אלה היו במקום וב"כ פעלטון אף אישרה כי מוסכם שלא כל הפריטים הנטענים היו במקום באותה עת; השמאי נמנע מלעשות שימוש ברשימת מלאי של פעלטון או טופס פחת שלה; הוכח כי אומדן השמאי אינו מבוסס ואינו רלוונטי; השמאי העיד שהמחיר שנקב למוצרים הוא מחיר מחירון, אך לא הציג את המחירונים עליהם הסתמך; הודה שפעלטון עצמה יצרנית אך לא הוצג מחירון פעלטון ואין לדעת אם המחיר בו נקב השמאי הוא מחיר שוק לצד ג' או עלות ייצור, והוא כלל לא ידע לומר איזה מהפריטים הם מייצור עצמי; השמאי אמר כי ערכי הניצולת הם על בסיס מה שפונה בלבד, אך לא ידע לומר מה לא פונה, ואף אישר שלערך הניצול הנמוך תרם אופן הפינוי על ידי פעלטון; כן לא הביא בחשבון פחת שנוצל.

69. תנופורט טוענת לגבי חישוב אבדן ההשקעות על פי המחיר ששילמה פעלטון בעת רכישת חלקה של החלל המופלא במשחקייה, כי פעלטון היא צד רק לאחד מההסכמים שהוצגו, והסכום שנרשם בהסכם זה הוא 650,000 ₪ בלבד (נספח ח'1 בתצהיר הירש). חלק מהסכום שחושב על ידי פעלטון נובע מהסכם למתן שירותי ייעוץ לפתיחת משחקיות חדשות, בעת שהמשחקייה כבר הייתה פעילה. באשר לטענת פעלטון כי הפיצול לסכומים והסכמים שונים נובע משיקולי מס, העיד רו"ח גזית כי זו אינה פרקטיקה ראויה או נכונה, ורו"ח ענווה מטעם פעלטון גם לא אמר זאת בתצהירו. לא הוצגה כל אסמכתא שסכומים ששולמו ע"פ ההסכמים לספקים ולבנקים מהווים השקעה ורכוש. טענת הירש שהסכומים משקפים 2/3 משווי החלל המופלא שכן מדובר בסכומים ששילם לשותפיו בחלל המופלא אינה מתיישבת עם ההסכמים שהוגשו שהם הסכמים בין חברות, וכפועל יוצא של הבעלות של הירש בחלל המופלא (1/3) נכון יותר לומר שהשווי המשתקף מהתמורה הוא 2/3 מהסכום הנקוב בהסכמים, שכן שליש חוזר להירש עצמו. הירש טען בחקירתו כי התמורה הנקובה בהסכם הועברה כולה רק לשותפיו באמצעות החזר הלוואת בעלים, אולם לא הוצגה כל אסמכתא לכך.

דיון והכרעה בעניין אבדן השקעות במושכר

70. לאחר עיון בחוו"ד השמאי דרנוב ושמיעת עדותו, הגעתי לכלל מסקנה כי פעלטון לא הוכיחה את הנזק הנטען על ידה במסגרת הרכיב של אבדן השקעות במושכר. חוו"ד דרנוב כללה רשימת "מכולת" בלבד של פריטים מובנים, ציוד, ומתקנים עם הערכות כספיות בצדם, ללא כל פירוט והסבר לגבי אופן החישוב, מבלי שתצהירו של הירש תומך ברשימת הציוד והמתקנים המפורטים בחוות הדעת, ומבלי שיש כל עדות בנוגע להימצאותם של כל הפריטים הנטענים במקום בעת הפעלת המשחקייה. לא הוצגו שום קבלות לגבי רכישת פריטים כלשהם, והסבריו של דרנוב לגבי הבסיס לשומה שערך לא היו משכנעים.

בנוגע לשווי הפריטים המובנים, העיד השמאי דרנוב בחקירתו כי רשימת הפריטים לקוחה מתוך תרשים של משחקיית פעלטון ומתוך תצלומים שמהם זיהה מה יש במשחקייה החדשה המופעלת במקום שנשארו מפעלטון. לדבריו, הפחית 30% מערך פריטים אלו, למרות שלא ציין זאת בחוות הדעת (פרוט' מיום 18.3.12, עמ' 9, שו' 28-24). לשאלה כיצד ידע אילו פריטים ניתן לשייך לפעלטון ולא לשוכר החדש, השיב דרנוב: "מתוך העובדה שאתה מזהה חלק מהדברים אתה שומע מהלקוח שהוא מציג וחלק מהדברים אתה רואה בצילומים. על חלק מהפריטים נשארו עדיין סימני זיהוי של חברת פעלטון, מדבקות על הקיר וכדומה" (עמ' 10, שו' 3-1).

לגבי הפריטים המטלטלים, אמר דרנוב: "לאחר שקיבלנו את הצילומים ישבתי עם מנכ"ל פעלטון ועם רו"ח יאיר פלג, ונעזרתי בהם בזיהוי הפריטים לפי התרשים של השטח שהיה בפעלטון והרישומים של פעלטון" (עמ' 10, ש' 16-15). דרנוב אישר בחקירתו כי הערך שנתן לפריטי המטלטלים הוא ערך של פריטים חדשים (עמ' 10, שו' 26-25), אותם למד "חלק מהאתר באינטרנט ממחירונים של יצרנים, וחלק נאלצתי להיעזר ברישומים של פעלטון וחלק ברישומים שלי" (עמ' 10, שו' 24-23).

הסבריו האמורים של השמאי דרנוב היו כוללניים ביותר. לא פורטו ולא הוצגו מסמכים אובייקטיביים מהם ניתן ללמוד הן על הימצאות הפריטים הנטענים במשחקייה עובר לפינויה, הן לגבי השווי שנתן להם. הצילומים שצרף דרנוב לחוות דעתו הם צילומים של המשחקייה החדשה הפועלת במקום ואין ללמוד מהם על הפריטים שנמצאו במשחקייה שהופעלה על ידי פעלטון. צילומים נוספים שצרף - "אמצעים ומטלטלים במשחקיית פעלטון" ו"אמצעים ומטלטלים תואמים לאלו שנכחדו בפינוי" (סעיף ג' בחוות הדעת), היו על פי עדותו של דרנוב צילומים של צעצועים מתוצרת "ווינטר" ממשחקייה אחרת שמפעילה פעלטון בע"מ במשחקיית גן שמואל (פרוט', עמ' 8, שו' 31-28, עמ' 9, שו' 2-1), ותצלומים בעיקר של המכוניות המתנגשות, שלשיטת דרנוב נכחדו בפינוי שכן המכוניות הוצאו מהאתר, אולם ללא המשטח שהושאר במשחקייה אין להן לדעת דרנוב ערך כספי (עמ' 9, שו' 14-7). בצילומים אלו אין ללמד על הפריטים שהיו במקום, הפריטים שפונו, ומצבם. ב"כ התובעת ניסתה אמנם במאוחר להגיש צילומים באמצעות הגב' אלישר שהעידה מטעם הנתבעת, אולם לא ניתן אישור לכך.

הסתמכותו של דרנוב על מה שאמרו לו אנשי פעלטון, שהינם מטבע הדברים צד מעוניין ומוטה, הן לגבי הימצאות הפריטים במקום, הן לגבי שווים, פוגעת אף היא באמינות ובאובייקטיביות של חוות הדעת ובמשקל שיש לייחס לה. גם העובדה שהשמאי דרנוב אמד בחוות דעתו את שווי פריטי המטלטלים לפי שווי של פריטים חדשים, למרות שהודה שהוא לא בדק אם פעלטון קנתה את הפריטים כחדשים, מלמד על היותה של חוות הדעת מוטה. אין גם חולק שמדובר בפריטים שהיו בשימוש במשחקייה מספר שנים, ולית מאן דפליג כי שוויים אינו יכול להיות כשווי פריטים חדשים. ההפחתה הכללית שעשה דרנוב לטענתו בשיעור 30%, ואף זאת רק לפריטים המובנים בלבד, נעשתה באופן כוללני ואחיד, בלי להתייחס לכל פריט ספציפית ולשווים הריאלי של הפריטים במועד הפינוי, שהרי לא ראה בעיניו את הפריטים המובנים ואינו יודע אם למשל היו משומשים בצורה כזו שכבר עמדו לפני הוצאתם משימוש תוך זמן לא רב, וכדו'. בחוות הדעת עצמה, כאמור, לא כתב כלל שמדובר בשווי לאחר פחת 30%. גם באשר לפריטים המטלטלים, לא ברור אם כל הפריטים שפונו היו על גג המבנה בפעלטון שם ביקר, או חלק בלבד מתוך רשימת הפריטים שפונו. דרנוב לא הבהיר עניין זה. עובדה היא שדרנוב אמר בעדותו שישב עם מנכ"ל פעלטון וזיהה הפריטים המטלטלים בעזרת תמונות ורישומים, דבר שאינו מתיישב עם טענתו שראה את הפריטים המטלטלים על גג מחסן פעלטון. ודוק: איני סבור שדרנוב לא היה כלל על גג המחסן כאמור, אלא שלא ברור אם היו שם כל הפריטים או חלקם בלבד.

זאת ועוד; השמאי דרנוב העניק בחוות דעתו ערכי ניצולת נמוכים ביותר לפריטים שפונו מהמשחקייה. הדברים מעוררים תמיהה בפרט בכל הנוגע לפריטי המטלטלים, ששווים הוערך על ידו ב- 2,069,140 ₪. על פי רשימת המטלטלים שפונו מהמשחקייה כל הפריטים שהיו במשחקייה פונו ממנה, ולמרות זאת העניק דרנוב לפריטים אלו ערכי ניצולת של 305,550 ₪ בלבד, תוך קביעת ערכים בפער אדיר לעומת ערכם המקורי כפי שהוערך על ידו, ללא הסברים משכנעים לפערים גדולים אלו. בחקירתו אמר דרנוב כי ערך הניצולת שנתן לכל הפריטים (המובנים והמטלטלים) מבוסס על ניצול בפועל של מה שפונה, ולא על פוטנציאל שהוא מעריך שקיים, וכששאל למה לא פינו יותר "נאמר לי שעקב סכסוך לא נתנו להם ולא יכלו לפנות כמו שצריך" (פרוט', עמ' 10, שו' 13-12, שו' 29-28). כך למשל אמר דרנוב שהוא העניק ערך ניצולת של 250 ₪ לפריט "פארק תותחים", שאת שוויו כחדש העריך ב- 150,000 ₪, בהתבסס "על זה שפינו את זה באופן מאוד לא טוב, פינו חלקים, נשארו רק מטרות קיר, התותחים עצמם לא היו יותר" (עמ' 11, שו' 9-8). פלג טען בעדותו כי לו הייתה עושה פעלטון את הפינוי בצורה מסודרת יותר, לא היה נשבר חלק מהציוד (פרוט' מיום 5.3.12, עמ' 18, שו' 19-18).

ואולם ככל שפעלטון לא פינתה את המשחקייה באופן מסודר ומאורגן, ונגרמו לפריטים כלשהם נזקים בשל כך, או שחלקים מהם לא פונו, הרי שאין היא יכולה להלין בעניין זה אלא על עצמה, שהרי היא זו שפינתה את המשחקייה והיה באפשרותה לפנות את המשחקייה בצורה מסודרת כך שתימנע ככל האפשר פגיעה בפריטים ויתאפשר המשך ניצולם המקסימלי. פעלטון טענה אמנם כי פינוי המשחקייה נעשה בבהילות עקב ניתוק המים למושכר על ידי תנופורט, אולם זהו הסבר תמוה, שכן איש לא חייב את פעלטון לפנות את המושכר כפי שפינתה, ואם נגרמו לה נזקים במהלך פינוי זה, אין היא יכולה לגלגלם על תנופורט. 

גם בעניין ניצולת פריטי המטלטלים וערכם, הסתמך דרנוב על דברים שאמרו לו בקשר לכך אנשי פעלטון. כך לגבי הפריטים שפונו מהמשחקייה, אותם אמר שראה במחסן פעלטון (לגביהם אמר בחקירתו שמה שפונה מעד הלום היה מאוחסן על גג המבנה של פעלטון בע"מ באור עקיבא – פרוט' מיום 18.3.12, עמ' 8, שו' 7-6), וכך לגבי הערכתו את ניצול הפריטים שפונו, לגביהם אמר "הערכתי לפי סיוע של פעלטון שיצליחו לנצל את זה בעיקר להפעלה שלהם בפעילויות חד פעמיות שמייצרים ללקוחות כי אינך יכול למכור ללקוח ציוד ישן" (עמ' 11, שו' 4-2). לשיטת דרנוב, הנזק שאמד הוא ממחיר פריט שנקנה שלא יהיה בו יותר שימוש, "חישבתי את העלות שירצו להקים דבר כזה מחדש מה אפשר יהיה להשתמש בו בפריטים הישנים". על אף אופן החישוב כחדש שנקט בו, כאמור, אישר דרנוב כי לא בדק אם פעלטון קנו את הפריטים כחדשים (עמ' 11, שו' 24, עמ' 12, שו' 7-2). 

דרנוב לא צירף לחוות דעתו צילומים של המתקנים הספציפיים אליהם התייחס בחוות דעתו ובעדותו, ולא ברור מה היה מצב הפריטים לאחר הפינוי. דרנוב ניסה להסביר בעדותו את מתן ערכי הניצולת הנמוכים שקבע לפריטים בטענה שעיקר ההשקעה היא בהתקנת המתקנים באתר, וכי בזמן העברה גם פריטי מטלטלים כמו קרונות רכבת ניזוקים. ואולם ללא כל תיעוד של מצב הפריטים לאחר הפינוי, או תחשיב של רכיב ההקמה האמתי של כל מתקן לפרטיו, לא ניתן לקבל את הקביעה הכוללנית של דרנוב בעניין זה. כאמור, דרנוב יצר את רשימת הפריטים בהסתמך על דבריהם של הירש ופלג, אולם הרשימה לא צורפה לתצהיריהם של הירש ופלג, וכל שנאמר בתצהיר הירש בעניין זה הוא פירוט קצר ולקוני של פריטים (סעיפים 46-45 בתצהיר הירש). דרנוב גם לא הציג את מחירון פעלטון שעל בסיסו הוא טען שהעריך את מחיר המתקנים. מחירון זה לא צורף גם לתצהיר הירש או פלג, וכפי שטענה תנופורט, ללא כל פירוט אילו פריטים נעשו בייצור עצמי של פעלטון בע"מ לא ניתן לדעת האם מדובר במחירי עלות או במחיר ללקוח חיצוני. יצויין כי אין לקבל את טענת פעלטון בסיכומי התשובה מטעמה כי השמאי לא צריך להציג את החומר שהיה בסיס לאומדן. מומחה צריך להציג חומר העזר ששימש אותו כבסיס לחוות דעתו, ודאי אם נדרש לכך.

71. בכל הנוגע להשקעה הראשונית בכניסה לנעליה של החלל המופלא – במסמכים שהגישה פעלטון בעניין השקעותיה הראשוניות ברכישת חלקה של החלל המופלא במשחקייה אין די לביסוס טענתה בדבר אבדן שווי ההשקעות במושכר הנתבע על ידה.

לתצהירו של הירש צורף הסכם שנעשה ביום 20.6.07 בין פעלטון והחלל המופלא, בו הוסכם על רכישת פעילותה המסחרית, הציוד והשיפורים במושכר בו ניהלה החלל המופלא את המשחקייה (נספח ח'1 בתצהיר הירש). על פי סעיף 10 בהסכם, התמורה ששילמה פעלטון לחלל המופלא היתה "עבור רכישת הפעילות, המלאי, הציוד, השיפורים במושכר וההשקעות של צד ב' במושכר (כולל מוניטין, אם וככל שקיים בגינו לא יידרש תשלום נוסף)", בסכום כולל של 620,000 ₪ + מע"מ. פעלטון גם לקחה על עצמה התחייבויות לספקים, על בסיס רשימה שצורפה כנספח להסכם, והתחייבות לסילוק יתרות חובה בחשבון הבנק של החלל המופלא בבנק הפועלים בסכום של כ- 300,000 ₪ (סעיפים 14.1 ו- 14.2 בהסכם). כפי שעולה מההסכם, רכישת זכויות החלל המופלא כללה גם את הפעילות והמוניטין של החלל המופלא ולא רק את המלאי והציוד שהיו במשחקייה. להסכם לא צורף נספח ה', שהוא רשימת מלאי והציוד במושכר, ובכל מקרה גם לא ניתן לדעת מה שווים של אלו מתוך סכום התמורה. לא ניתן גם לדעת מה היה מצבם של אלו בעת חתימת הסכם הרכישה, ומה היה מצבם בעת פינויים מהמושכר על ידי פעלטון. באשר להתחייבויות לספקים ותשלום יתרת חובה של החלל המופלא לבנק הפועלים, אין ללמוד כי מדובר בסכומים המבטאים את שווי הציוד והמלאי שהיו במשחקייה או את עלות הקמת המשחקייה, ונראה כי מדובר בתשלומים שוטפים שונים שנעשו על ידי החלל המופלא במהלך תפעולה של המשחקייה. מרשימת חובות הספקים ששילמה פעלטון  (נספח ח'5 בתצהיר הירש), עולה כי מדובר בחובות לגורמים שונים, לרבות תחנות רדיו, בתי דפוס, משרדי פרסום, מועצה איזורית באר טוביה, בזק, מע"מ, ביטוח לאומי, דמי שכירות ששולמו לתנופורט ועוד. אין לכל אלה קשר עם הציוד וההשקעה במושכר.

גם מההסכמים הנוספים שצורפו על ידי הירש (נספחים ח'2 – ח'4 לתצהירו) לא ניתן ללמוד על אבדן השקעותיה הנטען של פעלטון במושכר. מדובר בהסכמים בין גורמים אחרים, ולא בין פעלטון והחלל המופלא: הסכם אחד מיום 1.8.07 הינו הסכם לרכישת ציוד (מתקני משחק ומתנפחים של חברת פעלטון), שנחתם בין פעלטון בע"מ (ולא פעלטון עד הלום בע"מ) ובין החלל המופלא בע"מ (ולא החלל המופלא עד הלום בע"מ); הסכם שני מיום 1.8.07 הינו הסכם לרכישת ציוד (מתקני משחק ומתנפחים של חברת פעלטון), שנחתם בין פעלטון בע"מ (ולא פעלטון עד הלום בע"מ) ובין החלל המופלא ראשון לציון בע"מ (ולא החלל המופלא עד הלום בע"מ); והסכם שלישי מיום 20.6.07 הינו הסכם למתן שרותי ליווי, יעוץ והקמה בין פעלטון בע"מ (ולא פעלטון עד הלום בע"מ) ובין החלל המופלא ראשון לציון בע"מ (ולא החלל המופלא עד הלום בע"מ). בשלושת ההסכמים הנ"ל לא נאמר דבר כי מדובר בהתקשרות הנוגעת למשחקיית עד הלום, והסכם מתן השירותים אינו מתייחס כלל לרכישת ציוד, אלא למתן שרותי ייעוץ בנושא הקמת ותפעול משחקיות.

איני מקבל את טענת פעלטון כי פיצול העסקה לרכישת החלל המופלא להסכמים הנ"ל  נעשה משיקולי מס ולכן יש לראות במכלול ההסכמים הנ"ל כמבטאים את שוויה של החלל המופלא. אין כל ראיה לטענה זו, שאינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בהסכמים המדברים בעד עצמם. בכל מקרה, גם לא ניתן ללמוד מההסכמים הללו על שוויו של הציוד והמתקנים שהיו במקום, ולא ניתן לקבלם כהוכחה לשווי הציוד וההשקעות שנעשו במושכר.

72. לאור האמור, לא הוכיחה, אפוא, פעלטון את הנזק המדויק שנגרם לה בגין אבדן השקעות במושכר. מדובר בנזק הניתן להוכחה באמצעות נתונים עובדתיים אובייקטיביים שניתן היה להביאם בפני בית המשפט באופן סביר (ע"א 335/80 נתן אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981)). עם זאת, השתכנעתי שאכן נגרם לפעלטון נזק מסוים לפחות בחלק מהפריטים המובנים שלא הוצאו מהמושכר ונשארו בו, וההשקעה שהושקעה בהתאמת פריטי מטלטלים למשחקייה, אולם, כאמור, לא הוכח שיעור הנזק המדויק.

המלומד טדסקי, בספרו "דיני הנזיקין-תורת הנזיקין הכללית", מהדורה שניה מורחבת, בעמוד 576, אומר: "לעתים נגרם נזק לניזוק, אך אין הוא מצליח להוכיח את שעורו אף כי הוכיח את קיומו. יש הפוסקים במקרה כזה לניזוק פיצויים בסכום נמוך. אלה אינם פיצויים נומינליים, אלא פיצויים בסכום נמוך המשקפים קיום נזק, אשר, אפילו קיומו הוכח, אין יודעים את שעורו, ועל כן מניחים שהוא נמוך" (הדגשים שלי – א.מ.).

בפסיקה אימצו את האמור בספרו של טדסקי הנ"ל, בדבר פסיקת פיצויים על הצד הנמוך כשמוכח קיומו של נזק מבלי שהוכח היטב שיעורו (ת.א. 954/95 (מחוזי-ים) אסולין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך ל"ב (3) 347 (פסקה 28 בפסה"ד); ע"א (מחוזי-ים) 6068/99 קול נ' טאהר, פדאור 99 (4) 665 (פסקה 6 סיפא)).

פעלטון תבעה בראש נזק זה סכום כולל של 2,700,000 ₪ (לפני העמדת התביעה על סכום כולל מופחת של 3,200,000 ₪).

לאור האמור, אני מעמיד את הנזק בגין אבדן ההשקעות במושכר, על דרך האומדן, בסכום של 400,000 ₪. 
  
אבדן רווחים לעתיד

73. לטענת פעלטון, השטח החיצוני של המושכר היה חיוני להצלחת המשחקייה. בחודשי הקיץ התנהל בו פארק מים וכן שטח ישיבה ועישון להורים. למשחקייה לא היה שום סיכוי להצליח ללא השטח החיצוני אותו נאלצה לפנות (סעיף 52 בתצהיר הירש).

74. פעלטון תבעה פיצוי בגין אבדן רווחים לתקופה של חמש שנות שכירות לעתיד, שנותרו לה לטענתה על פי הסכם השכירות, בהתבסס על כך שבהסכם השכירות ניתנו לה 3 תקופות אופציה בנות שנתיים כל אחת, מתוכן חלפה שנה אחת. אבדן הרווחים לשנה הועמד על ידה על סכום של 400,000 ₪, ובסך הכל תבעה פעלטון בראש נזק זה 2,000,000 ₪.

75. בחישוב הפיצוי הנתבע על ידה, מסתמכת פעלטון על ניתוח רווחיות שנעשה על ידי רו"ח אברהם ענוה בחוות דעתו (ת/5) (להלן: "חו"ד ענוה"). רו"ח ענוה ערך בחוות דעתו ניתוח של רווחיות פעלטון בשנים 2008 ו- 2009, בהסתמך על דוחותיה הכספיים של פעלטון בשנים אלו, שהן לטענת פעלטון השנים המלאות שבהן הפעילה את המשחקייה במושכר. לפי חוו"ד ענוה, הרווח של פעלטון לפני מס ומימון בשנת 2008 עמד על 233,970 ₪, ובשנת 2009 - 271,117 ₪.

פעלטון טוענת כי השנים 2010 ו- 2011 התאפיינו בגידול מהיר בענף המשחקיות, בשיעור של כ- 20% גידול אורגני בשנה, כי מחזורי רשת משחקיות פעלטון גדלו בין 2008 ל- 2010 בשיעור של 88%, כעולה מהמסמכים שצורפו לחו"ד ענוה, ומגמה זו נמשכה גם בשנת 2011.

פעלטון טוענת עוד, כי היא צפתה גידול בפדיון כתוצאה מכניסתו של סופר מרקט, בתי קפה ועוגנים נוספים לקניון, ומהשיפור התחבורתי – הקמתו של מחלף חדש, כגורמים נוספים התומכים בגידול ברווחיות המשחקייה. פעלטון הסתמכה גם על החדרת מוצר חדש למשחקייה – מסיבות בת מצווה ומסיבות דיסקו לילדים (PLT), כתורם לעלייה ברווחיותה, ולקחה בחשבון לשם השוואה 75% ממכירות מוצר זה במשחקיות אחרות, הגם שלטענתה במשחקיית פעלטון נושא התביעה היו יתרונות שלא קיימים במקומות אחרים, כגון אולם גדול בעל כניסה נפרדת, דבר שמעלה את הצפי למכירות גבוהות יותר.

לטענת פעלטון, טענתה לגידול ברווחים נתמכת גם בעדותה של אלישר, שאישרה בחקירתה כי הייתה עלייה של 120%  במושכר, המקום רווחי, והשוכר היום משלם דמי שכירות הרבה יותר גבוהים, וגם יתר החנויות בקניון העלו את הרווחיות שלהם בצורה משמעותית.
לאור כל האמור, העריכה פעלטון כי הגידול ברווחיה עומד על 10% לשנה, ובתוספת רווחי פעילות המוצר החדש – PLT, היו מביאים את שורת הרווח השנתי בשנת 2010 ל- 443,000 ₪, ובשנת 2011 ל- 582,000 ₪ (חישוב מפורט נעשה על ידי פלג, מנכ"ל פעלטון, שהוא גם רו"ח, בסעיף 38 בתצהירו – ת/1. הסברים נוספים הובאו על ידי פלג בסעיף 24 בתצהירו המשלים ת/2).

76. מנגד טוענת תנופורט, כי טענתה המרכזית של פעלטון שאין הצדקה לקיומה של המשחקייה ללא השטח החיצוני ולכן היא עזבה את המושכר – לא הוכחה. פעלטון לא הציגה כל נתון ממנו ניתן להסיק מה היו ההכנסות ללא השטח החיצוני, והעובדה שנכנס למקום שוכר חדש לאחר שנה ו- 3 חודשים, המפעיל במקום משחקייה ללא השטח החיצוני ומשלם דמי שכירות גבוהים יותר, מלמדת כי יש הצדקה לקיומו של המקום גם ללא השטח הפתוח. משכך, נשמטת הקרקע תחת התביעה כולה, הנשענת על הנחה זו.

77. תנופורט טוענת עוד, כי אין כל מכנה משותף למשחקיית פעלטון ולמשחקיות אחרות ברשת פעלטון, ולכן אין מקום להשוואה בינן ובין המשחקייה נושא התביעה בנוגע לגידול הצפוי ברווח, מה גם שלא הוצגו הדוחות הכספיים של אותן משחקיות. אבדן הרווח חושב על ידי פעלטון לפני מימון ומס, ואין כל בסיס לחישוב זה, שכן פעלטון הייתה נושאת גם בתשלומים אלו. פלג הודה שערך את חישוב הרווחיות בעתיד בהתעלם מהסכם השכירות ודמי השכירות הקבועים בו, והתבסס על עלייה מתונה בדמי השכירות בשנת 2011 בלבד, אולם אין כל יסוד להנחות מיטיבות אלו.

תנופורט טוענת עוד כי רו"ח גיא גזית מטעמה הצביע בחוות דעתו (נ/1) על כשלים בחישוב הנזק על ידי פעלטון, ובכלל זה העובדה שחישוב אבדן הרווח מתעלם מהכנסות מהשכרת ציוד המופיעות במסמך שערך רו"ח ענוה (470,000 ₪ בשנת 2008 ו- 790,000 ₪ בשנת 2009), ואבדן הרווח אינו צריך לכלול הכנסות אלו. כמו כן, ערך הנכסים ע"פ הערכת השווי של פעלטון גבוה פי 3 ויותר מהעלות המופחתת של הרכוש הקבוע בספרי פעלטון, ואם מקבלים את טענות פעלטון לגבי שווי הרכוש וההשקעות שנתבעו על ידה, יש לתת לכך ביטוי גם בפחת לצורך חישוב הרווח.

דיון והכרעה בעניין אבדן הרווחים

78. כפי שנקבע, תנופורט הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית. משכך, הייתה זכאית פעלטון לבטל את ההסכם ולפנות את המושכר. השטח החיצוני ממנו פינתה תנופורט את פעלטון היה, על פי הסכם השכירות, חלק מהמושכר. הגדרת המושכר בהסכם השכירות כללה הן את השטח הפנימי, הן את השטח החיצוני כמושכר אחד. כך הוגדר המושכר, במבוא להסכם השכירות ב"הואיל" השני: "הואיל, וברצון המשכיר להשכיר לשוכר שטח של כ- 1,880 מ"ר ברוטו בקומה ב' במבנה... (להלן: "השטח העיקרי"), וכן שטח פתוח, מחוץ למרכז הסחר בשטח של כ- 750 מ"ר השטח (להלן: "השטח הפתוח") ... (השטח העיקרי והשטח הפתוח ייקראו להלן, ביחד: "המושכר...".

משעה שהפרה תנופורט את הסכם השכירות ופינתה את פעלטון מהשטח החיצוני, מדובר בפינוי של חלק בלתי נפרד מהמושכר ואין מקום לטענה שפעלטון יכלה להישאר בשטח הפנימי של המושכר בלבד, או שעליה להוכיח כי הישארותה בחלק הפנימי של המושכר ללא החלק החיצוני לא הייתה כדאית. אין משכיר יכול לפנות שוכר מחלק כלשהו ממושכר שלם, ובוודאי אינו יכול לטעון אח"כ שהחלק שנשאר בו מספיק לו. מדובר בהפרה בוטה של הסכם השכירות. פעלטון היתה זכאית לבטל ההסכם ולפנות עקב כך את יתרת המושכר ולדרוש בצדק את אבדן הרווח שנגרם לה בשל כך, בגין יתרת תקופת השכירות שנותרה על פי הסכם השכירות, לרבות תקופות האופציה שהיו נתונות לה.

79. על פי הסכם השכירות, בנוסף לתקופת השכירות המקורית (21.2.06 עד 20.2.09) הוקנו לחלל המופלא, שבנעליה נכנסה פעלטון, שלוש תקופות אופציה בנות שנתיים כל אחת. פעלטון המשיכה לשכור את המושכר גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות המקורית ומימשה את תקופת האופציה הראשונה שהייתה נתונה לה (לשנתיים שבין 21.2.09 – 20.2.11), מתוכה חלפה שנה אחת מלאה (2009). לאור מימוש תקופת האופציה הראשונה, והעובדה שמדובר בעסק חי והשקעותיה של פעלטון ברכישת הפעילות והמקום, יש לחשב את אבדן הרווחים העתידיים לפי מלוא תקופות האופציה, דהיינו לתקופה של 5 שנים נוספות. יצויין כבר עתה, כי אין לקבל את טענת תנופורט שפעלטון עזבה את המושכר בגלל ההעלאה בדמי השכירות שדרשה תנופורט. כפי שנקבע, דובר בהצעה של תנופורט בלבד ולא בהעלאה חד צדדית מחייבת. כך גם טענה תנופורט עצמה. בנוסף, גם המשיכה פעלטון לשלם את דמי השכירות בשיעור ששילמה בשנה הקודמת (2009).

80. על פי המאזנים לשנים 2008 ו- 2009 שהגישה פעלטון (נספח ט'1 לתצהירי הירש ופלג), הרווח הנקי של פעלטון בשנת 2008 עמד על 110,810 ₪ ובשנת 2009 על 21,869 ₪ (פלג אישר הסכומים בחקירתו – פרוט' מיום 5.3.12, עמ' 19, שו' 21, 26-25). למרות זאת, פלג העמיד בתצהירו את הרווחים לשנים אלו, בהתבסס על חו"ד ענוה, על 233,970 ₪ ו- 271,117 ₪, בהתאמה. סכומים אלו מתייחסים לרווח לפני מימון ומס, למרות שפלג אישר בחקירתו כי לו הייתה פעלטון נשארת במושכר הייתה נושאת בנטל המימון והמס (עמ' 19, שו' 9-6). פלג הסביר בחקירתו כי חישב את אבדן הרווח לפי הרווח התפעולי, דהיינו ללא המימון והמס, שכן "הסכום של המימון והמס היה זניח" (שו' 11). ואולם על פי המאזנים, הוצאות המימון והמס הסתכמו בשנת 2008 ב- 32,235 ₪, ובשנת 2009 ב- 96,173 ₪, כך שלא ניתן לומר שמדובר בסכומים זניחים. פלג ורו"ח ענוה לא נתנו בתצהירים או בחקירותיהם הסבר משכנע מדוע אין לקחת בחשבון את סכומי המימון והמס בעת חישוב רווחיה של פעלטון. הפיצוי בגין אבדן רווחים עתידיים צריך להתבסס, על כן, על הרווח הנקי של פעלטון בשנים בהן הפעילה את המשחקייה במושכר.  

81. פלג הסביר את הפער בין הרווח הנקי לסכומי הרווח שנטענו בחו"ד ענוה, בשני גורמים: הראשון, סכום של 90,000 ₪ שהוסף בכל אחת מהשנים בשל הוצאה בגין מנהלת בפעלטון בע"מ (החברה האם) שנרשמה "משיקולי מס" בפעלטון עד הלום; והשני, סכום של 63,000 ₪ שהוסף בשנת 2009, שנבע מאובדן הכנסות בשיעור 80,000 ₪ במחצית חודש ינואר 2009 עקב סגירת הפעילות בעת מבצע עופרת יצוקה, בניכוי פיצוי בסך 17,000 ₪ שקיבלה פעלטון כהחזר מהמדינה בעקבות סגירת הפעילות בתקופת המבצע (פרוט', עמ' 36, שו' 27-14, עמ' 37, שו' 6-1). הסברים אלו מופיעים גם בהערות בחו"ד ענוה תחת ניתוח הרווחיות בשנים אלו. גם רו"ח ענוה אמר בחקירתו כי משיקולי מס נרשם חלק משכר מנהלת, שירי הירש, בהוצאות ההנהלה וכלליות, למרות שזה "למעשה לא שייך למשחקיות" (פרוט' מיום 5.3.12, עמ' 72, שו' 15-12). רו"ח ענוה אמר כי גב' הירש עובדת עבור כמה משחקיות והחברה מחליטה היכן להעמיס את השכר שלה בהתאם לשיקולי המס, אולם הוא לא ידע לומר אם זה כל שכרה (עמ' 73, שו' 5-3, שו' 14-12). רו"ח ענוה אמר עוד כי הסכום של 80,000 ₪ בגין ההפסד בתקופת מבצע עופרת יצוקה מבוסס על הערכות של החברה בדבר מחזור חודשי של 160,000 ₪ (עמ' 74, שו' 9-5). 

לא ניתן לקבל את הסבריהם של פלג ורו"ח ענוה לפערים בין הרווחים המופיעים במאזנים  והרווחים הנטענים על ידי פעלטון. הסברים אלו גם אינם נתמכים במסמכים כלשהם או במאזנים של רשת פעלטון בעניין העמסת שכרה של אותה מנהלת בפעלטון על הוצאות פעלטון, ואין גם לדעת בכמה סניפים עובדת אותה מנהלת, ומה החלק שיש לייחס למתן שירותים למשחקיית עד הלום. הדברים יפים גם לגבי סכומי ההפסד הנטענים עקב סגירת המשחקייה במשך שבועיים בתקופת מבצע עופרת יצוקה – לא צורפו כל מסמכים או אישורים בדבר תקופת הסגירה והפיצוי שניתן, מה גם שחישוב פעלטון של גובה ההפסד בתקופת הסגירה מבוסס על הערכות בלבד של פעלטון לגבי תקופת הסגירה, ואינו מגובה בראיות כלשהן.

לנוכח האמור, חישוב אבדן הרווח של פעלטון ייעשה על בסיס הנתונים כפי שהם מופיעים בדוחותיה הכספיים.

82. לגבי טענת פעלטון לרווחים צפויים בשל הכנסת הפעילות החדשה של המסיבות (PLT) – פעלטון לא הוכיחה טענה זו. הסתמכותה היחידה היא על פעילות במשחקיות אחרות ברשת, ובכך לא סגי. לא ידוע מקור ההשוואה ממקום למקום ואם ניתן ללמוד ממקומות אחרים על מידת ההצלחה של מוצר זה גם במשחקיית עד הלום. הסכומים הנטענים על ידי פעלטון גם לא גובו במסמכים מהם ניתן ללמוד באופן ברור על הרווח הצפוי בשל רכיב זה.

83. הדברים יפים גם לגבי הגידול ברווח הנטען על ידי פעלטון בהשוואה למשחקיות אחרות – רו"ח פלג כלל בתצהירו טבלה המשווה בין ארבע משחקיות אחרות ברשת פעלטון (מבלי שצרף את המאזנים שלהן), ואולם המשחקיות שונות אחת מהשניה במיקומן, בגודלן, בשירותים, בהוצאות תפעול, וכדו', ואין, על כן, בסיס אמתי להשוואה (ראו בעניין זה חקירתו של פלג, פרוט' מיום 5.3.12, עמ' 30-28).

פעלטון לא הציגה מאזנים של משחקיות אחרות ברחבי הארץ, וטענתה לגידול של 88% במשחקיות פעלטון ברחבי הארץ לא הוכחה. רו"ח פלג אמר בחקירתו כי לא הראה את הוצאות ההפעלה של יתר המשחקיות ברחבי הארץ (פרוט', עמ' 23, שו' 9-7), ולמרות שלטענת פעלטון החישובים נעשו לפי גידול שמרני של 10% בלבד לצורך חישוב אבדן הרווחים, עצם הגידול לא הוכח והוא הערכה בלבד ללא בסיס של ממש. באותה מידה תיתכן גם ירידה בהיקף פעילות ואף הפסדים.

לא למותר להזכיר בהקשר זה את מכתבו של פלג לאלישר מיום 2.2.10, לאחר הודעתה בעניין העלאת דמי השכירות, כי פעלטון בהפסדים ולא תוכל לעמוד בהעלאת דמי השכירות. פעלטון אינה יכולה לאחוז במקל (ארוך) בשני קצותיו, לטעון להפסדים, מצד אחד, ולטעון לגידול רווח, מצד שני.

84. טענת פעלטון בדבר עלייה צפויה ברווחים לאור רווחי השוכר החדש והעלייה ברווחיהם של שוכרים אחרים בקניון, אינה יכולה להתקבל. חישוב אבדן הרווחים העתידיים של פעלטון אינו יכול להיעשות על פי עלייה בהכנסות של גורמים אחרים בקניון או הכנסות של השוכר החדש שהחל להפעיל משחקייה אחרת בקניון כשנה ו- 3 חודשים לאחר עזיבת פעלטון. מדובר בעסקים שונים מאלו של פעלטון, והעובדה שכיום מפעיל המשחקייה החדש נהנה לדברי אלישר מרווחים גבוהים אינה מלמדת בהכרח שפעלטון הייתה צפויה אף היא לעלייה ברווחיה, מה גם שלא הובאו נתונים מדוייקים על רווחיו של השוכר החדש, ולא על הוצאותיו ותחומי פעילותו. יש להביא גם בחשבון כי נראה שהייתה צפויה עלייה גם בדמי השכירות שהיה על פעלטון לשלם לתנופורט. אמנם ההעלאה בדמי השכירות לא הייתה עובדה מוגמרת, אולם על פי הסכם השכירות הייתה נתונה לתנופורט האפשרות להעלות את דמי השכירות, ונראה שבכוונתה של תנופורט היה לפעול למימוש זכותה להעלאת דמי השכירות על פי הסכם השכירות. אלישר גם אמרה בחקירתה כי מפעיל המשחקייה היום משלם דמי שכירות גבוהים ב- 120% ממה ששילמה פעלטון (פרוט' מיום 6.3.12, עמ' 71, שו' 23-20).

85. משהוכרה תביעת פעלטון לאבדן רווחים בגין חמש שנים ממועד הפינוי, אין מקום לתביעה לפיצוי בעילת עשיית עושר ולא במשפט בגין רווח שעשתה לכאורה תנופורט בגביית דמי שכירות גבוהים יותר מהשוכר החדש שלו הושכר המושכר כשנה ו- 3 חודשים לאחר שפעלטון פינתה את המושכר.

פגיעה במוניטין​

86. פעלטון טוענת כי המשחקייה בקניון עד הלום (המופעלת כחלק מרשת משחקיות פעלטון בפריסה ארצית) היתה המשחקייה הגדולה ביותר, שצברה תאוצה במהירות והושקעו בה כספים רבים לפרסום וחדירתה לשוק בדרום. קריסתה המוחלטת של פעלטון גרמה לאובדן המוניטין שלה, וסגירתה בן לילה, ללא הודעה מסודרת ללקוחות ומבלי שפעלטון מילאה חובותיה לקיום ארועים מתוכננים, גרמה לפגיעה בלקוחות ולפגיעה בשמה המסחרי של פעלטון, בקניון עד הלום ובשאר משחקיות פעלטון.
87. הסכום שתבעה פעלטון בראש נזק זה הינו 1,000,000 ₪. לטענתה, החישוב נעשה לפי השיטה השיורית (ההפרש בין מחיר העסק ממוכר מרצון לקונה מרצון לבין ערכם של הנכסים המוחשיים בעסק – ציוד ומלאי), ומבוסס על אמדן שמרני של הפער בין המחיר בו רכשה פעלטון את המשחקייה – 3,331,800 ₪, ושווי הציוד וההשקעות שהוערכו ע"י השמאי דרנוב בסכום של 2,745,090 ₪. פעלטון טוענת עוד כי העובדה ששותף לשעבר בחלל המופלא, המכיר את פעילות המשחקייה, בחר לחזור ולהפעיל את אותה המשחקייה ולשלם דמי שכירות גבוהים בהרבה, היא הנותנת באשר לפוטנציאל הרב של המשחקייה ולמוניטין שלה.
88. תנופורט טוענת מנגד, כי לא הוכחה כל פגיעה במוניטין של פעלטון, והוכח כי רשת פעלטון גדלה מ- 3 משחקיות ל- 17 משחקיות בזמן קצר. לא הובאה כל ראיה על ביטול ארועים או על "בהלת" לקוחות כנטען על ידי פעלטון, לא הובאה כל ראיה לערך המוניטין, ואין לטענת פעלטון בדבר חישוב המוניטין כערך השיורי כל ביסוס בחומר הראיות. גם העובדה ששותף קודם שכר את המקום כעבור שנה ושלושה חודשים אינה מעידה דבר על המוניטין הנטען של פעלטון.
89. הלכה היא כי מוניטין טעון הוכחה ופגיעה במוניטין הינה נזק ממון שיש להוכיחו (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - נתניה, פ"ד נד(3) 433, 449-448 (1999)). טענתה של פעלטון לפגיעה במוניטין נטענה בעלמא ולא הוכחה. פעלטון לא הוכיחה קיומו של מוניטין ולא הביאה כל ראיה לפגיעה במוניטין עקב עזיבתה את המושכר. הירש העיד בתצהירו באופן כוללני בעניין זה: "הואיל והתובעת לא הודיעה בצורה מסודרת על עזיבה אלא נאלצה לעזוב לאלתר, ידוע לי כי לקוחות הגיעו ופגשו מקום סגור, קיבלנו טלפונים זועמים מלקוחות שהארוע שלהם בוטל, מלקוחות שהחזיקו בידיהם כרטיסיות כניסה למקום. אפשרנו החזר כספים ללקוחות שהחזיקו כרטיסיות אך זה לא מנע את הפגיעה הרבה במוניטין של התובעת בכלל ובשם המסחרי "פעלטון", בפרט שמשמש כשם המסחרי של כל רשת המשחקיות בכל רחבי הארץ" (סעיף 67 בתצהיר הירש). בהצהרה זו אין כדי לבסס את תביעת פעלטון לפיצוי בגין פגיעה במוניטין. פעלטון לא הביאה ראיות על אירועים שבוטלו בשל הפינוי או בשל ניתוק המים. סגירת פעילות במקום אחד ופתיחתו במקום אחר אינו דבר חריג במקומותינו ואין בו כשלעצמו משום פגיעה במוניטין.
על פי עדותו של פלג, בעת שהצטרף לפעלטון בדצמבר 2007 היו ברשת פעלטון 3 משחקיות, ואילו כיום גדלה הרשת ויש בה 17 משחקיות (פרוט' מיום 5.3.12, עמ' 4, שו' 27-26, עמ' 5, שו' 3-1). לא נראה, אם כן, שבפועל היתה פגיעה במוניטין של רשת פעלטון (שאף אינה תובעת כאן).
90. לאור האמור, תביעת פעלטון לפיצוי בגין פגיעה במוניטין נדחית.
סיכום ביניים – תביעת פעלטון
91. נוכח כל האמור, זכאית פעלטון לפיצוי בגין אבדן רווחיה העתידיים בתקופת השכירות שנותרה לה, דהיינו 5 שנים. אבדן ההכנסות יחושב על בסיס ממוצע הרווח הנקי של פעלטון בשנים 2008 ו- 2009, שהוא 66,340 ₪ לשנה, דהיינו סכום של 331,700 ש"ח. לסכום בגין ארבע השנים הראשונות, שבפועל חלפו כמעט במלואן, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה של 4 השנים מתחילת שנת 2010 עד היום (סוף דצמבר 2013) (לצורך נוחות החישוב יעוגלו התקופות מינואר עד דצמבר בכל שנה).

התביעה שכנגד
92. תנופורט בתביעתה שכנגד דורשת מפעלטון תשלום יתרות חוב בגין דמי שכירות שלא שולמו לה לשנת 2009 (באופן חלקי), ולשנת 2010 (עד חודש מאי), כדלקמן:
מועד התשלום סכום לתשלום כמה שולם תאריך התשלום הערות יתרת חוב
1.1.09 22,384 ₪  21,307 ₪  20.3.09 שולם חלקי 1,077 ₪
1.2.09 22,158 ₪  21,307 ₪  25.4.09 שולם חלקי 851 ₪
1.3.09 22,185 ₪  21,307 ₪  2.9.09 שולם חלקי 878 ₪
1.8.09 24,013 ₪  16,788 ₪  2.9.09 שולם חלקי 7,225 ₪
1.2.10 48,529.87 ₪    טרם שולם 48,529.87 ₪
1.3.10 35,904.50 ₪    טרם שולם 35,904.50 ₪
1.4.10 28,076.12 ₪    טרם שולם 28,076.12 ₪
1.5.10 24,053.17 ₪    טרם שולם 24,053.17 ₪
סה"כ 227,303.66 ₪  80,709 ₪    146,594.66 ₪

(נספח 17 לתצהיר אלישר).

לטענת תנופורט, יתרת החוב שעומדת לחובת פעלטון, מסתכמת כאמור בסכום כולל של 146,594.66 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום 20.1.11 (עובר להגשת כתב התביעה שכנגד), סכום של 160,991.15 ₪ (התחשיב, דרישות התשלום ותצלום השיקים ששילמה פעלטון – נספח 17 לתצהיר אלישר). 

93. תנופורט תובעת גם בגין נזקים שגרמה לטענתה פעלטון לארון החשמל של המושכר בעת שפינתה את המושכר, שהצריך תיקון בעלות של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ (תשלום החשבונית ששילמה תנופורט – נספח 18 לתצהיר אלישר). 

94. סה"כ הסכום שתבעה תנופורט מפעלטון בתביעה שכנגד, לאחר שיערוך, הוא 165,095.59 ₪.

95. לגבי יתרות תשלום בגין שנת 2009 - עיון בדרישות התשלום של תנופורט (נספח 17 בתצהיר אלישר), מעלה כי לגבי שנת 2009 מדובר בהפרשים בגין דרישות שכללו תשלום דמי שכירות, וכן תשלום בגין חשמל ומים, שלא שולמו במלואן על ידי פעלטון. לגבי תקופה זו לא ניתנה על ידי פעלטון תשובה של ממש מדוע התשלומים ששילמה נמוכים מהסכום המופיע בדרישות התשלום. הירש טען בתצהירו המשלים באופן סתמי כי "אם היה חוב שנגרר משנת 2009 הם היו כותבים מכתבי אזהרה בנושא – אבל אין שום מכתב כזה. הסעיף אינו נכון" (סעיף 10.7 בתצהיר המשלים ת/4). פלג טען בתצהירו המשלים בעניין זה כי: "ככל שיועברו קריאות המונה, פירוט ואסמכתא לדרישות אלו אזי יש לצרף סכום זה לחוב בגין דמי השכירות" (סעיף 15 בתצהיר המשלים ת/2).

אין באמור בתגובות הירש ופלג תשובה של ממש לטענות תנופורט בעניין זה והטענות לא הופרכו. אני מקבל, על כן, את תביעת תנופורט לגבי הפרשים שלא שולמו בחודשים ינואר – מרץ בשנת 2009.

lawdata - דטהחוקלגבי דרישת התשלום המתייחסת לחודש אוגוסט 2009, מתצלום חשבונית השיק ששילמה פעלטון (עמ' 10 בנספח 17 לתצהיר אלישר) עולה כי בחודש זה קיזזה פעלטון סכום של 5,000 ₪ (לפני מע"מ) בגין "נזק הסרת שלט". פלג טען בתצהירו המשלים כי קיזוז הסכום הנ"ל נעשה "בגין נזק לשלט שהוסר ע"י תנופורט באופן חד צדדי ולא הוחזר לפעלטון.

כמו כן, לא הוכרה הדרישה לשלם 1,200 ₪ בגין הסרת השלט. לפיכך, אין כל יתרה בגין דרישה 1515" (סעיף 16 בתצהיר המשלים). בטענה הנ"ל ישנה הודאה באי תשלום מלוא דמי השכירות שהגיעו לחודש אוגוסט 2009. פעלטון לא הוכיחה שהייתה לה הזכות לקזז מתשלום דמי השכירות באופן חד צדדי תשלום בגין נזק שנגרם לה לטענתה. לא מצאנו שהיתה הסכמה לקיזוז זה או הסכמה לגובה הנזק הנטען, או בכלל. גם לא ניתנה הודעת קיזוז. משכך, אין להכיר בקיזוז הבלתי מוסכם הנ"ל, ופעלטון חייבת לתנופורט גם את יתרת תשלום דמי השכירות שלא שילמה לתנופורט בגין חודש אוגוסט 2009.

לאור האמור, תביעת תנופורט להפרשי תשלום בגין החודשים ינואר, פברואר, מרץ ואוגוסט 2009, מתקבלת.

96. לגבי התשלומים בגין שנת 2010 - תנופורט פינתה את פעלטון מהשטח החיצוני בתאריך 7.3.10. משכך, אין חולק כי תנופורט זכאית לתשלום עבור דמי שכירות ומים בגין החודשים עד למועד זה. פלג אף אישר בתצהירו המשלים כי תנופורט זכאית לדמי שכירות בגין תקופה זו (סעיף 11 בתצהיר המשלים ת/2).

לאור האמור, דרישת התשלום של תנופורט מתאריך 9.2.10, בסכום של 48,529.87 ₪, הכוללת דמי שכירות לחודשים ינואר ופברואר 2010, וחוב בגין מים לחודשים נובמבר-דצמבר 2009, מתקבלת.

לטענת פעלטון, ניתוק המים שבעקבותיו עזבה פעלטון את המושכר היה בסוף השבוע של ה- 8.4.10. יוער כי מתצהיריהם של הירש ופלג עולה כי ניתוק המים ועזיבת פעלטון את המושכר היה בסוף השבוע של ה- 25.3.10 (סעיפים 38-37 בתצהיר הירש; סעיפים 32-31 בתצהיר פלג; סעיף 10 בתצהיר המשלים של פלג), אולם במכתב ב"כ פעלטון לב"כ תנופורט מיום 12.4.10 כותבת ב"כ פעלטון כי ניתוק המים על ידי תנופורט נעשה בתאריך 8.4.10, ולאור ניתוק המים נאלצה פעלטון לפנות את המשחקייה לאלתר (סעיפים 8 ו- 12 במכתב, נספח ז' לתצהיר הירש). כך גם נטען בכתב התביעה המתוקן. הדבר גם עולה בקנה אחד עם השתלשלות הדברים כפי שתוארה ברקע העובדתי (לרבות מתן שיקים מעותדים על ידי פעלטון בתאריך 31.3.10 וקיום פגישה בתאריך 6.4.10).

לאור האמור, מועד ניתוק המים ופינוי המושכר יחושב כנעשה בסוף השבוע של ה- 8.4.10. 

קבענו כי הפעולות החד צדדיות של תנופורט בפינוי פעלטון מהשטח החיצוני של המושכר וניתוק המים למשחקייה היוו הפרות יסודיות של הסכם השכירות, באופן שהקנה לפעלטון את הזכות לסיים את הסכם השכירות על אתר ולפנות את המושכר. לפיכך, חייבת פעלטון בתשלום דמי שכירות ומים בגין המושכר רק עד המועד בו פינתה את המשחקייה, היינו עד יום 8.4.10.

באשר לתקופה של כחודש מאז שתנופורט פינתה את השטח החיצוני ועד עזיבתה של פעלטון את המושכר כולו, טוענת פעלטון כי לאחר פינוי המשחקייה מהשטח הפתוח בתאריך 7.3.10, פעילות המשחקייה לא הייתה כסדרה, ותנופורט אינה זכאית לדמי שכירות בחודש זה, למעט בשבעת הימים שעד פינוי השטח החיצוני (סעיפים 11-10 בתצהיר המשלים של פלג). פעלטון לא הוכיחה טענתה זו. אין חולק כי פעלטון המשיכה לעשות שימוש בשטח הפנימי במושכר גם לאחר פינוייה מהשטח החיצוני.
כפי שפורט, על פי הסכם השכירות, פעלטון לא שילמה ממילא דמי שכירות בגין השטח החיצוני, אלא רק בגין השטח הפנימי במושכר. משכך, חייבת פעלטון בתשלום דמי שכירות לתנופורט בגין התקופה שעד לעזיבתה את המושכר – 8.4.10.



יחד עם זאת, דרישות התשלום של תנופורט לחודשים מרץ ואפריל 2010 כוללות גם תשלומים שונים מלבד דמי שכירות ומים:

דרישת התשלום מתאריך 2.3.10 בסך 35,904.50 ₪ כוללת, בנוסף לדמי שכירות לחודש מרץ 2010 ותשלום מים לחודש ינואר 2010, גם סכום של 10,239.20 ₪ + מע"מ בגין ביטוח לתקופה שבין מרץ 2010 ופברואר 2011. לאור הפרת ההסכם על ידי תנופורט ועזיבתה הלגיטימית של פעלטון את המושכר, אין לחייבה בגין תשלום דמי ביטוח עתידיים לתקופה שהחל מחודש מרץ 2010.

דרישת התשלום מתאריך 6.4.10 בסך 28,076.12 ₪ כוללת, בנוסף לדמי שכירות לחודש אפריל 2010 ותשלום מים לחודש פברואר 2010, גם תשלום בגין פינוי השטח החיצוני בסך 3,500 ₪ + מע"מ. תנופורט הפרה את הסכם השכירות בפינויה את פעלטון מהשטח החיצוני, ואין היא זכאית, על כן, להחזר הוצאות פינוי זה, שנעשה באופן חד צדדי וללא הסכמת פעלטון.

פעלטון חייבת, אפוא, בתשלום בגין דמי השכירות והמים בלבד, עד למועד בו פינתה את המושכר – 8.4.10.

97. באשר לנזקים שנגרמו לטענת תנופורט ללוח החשמל בעת שפעלטון פינתה את המושכר - תנופורט לא פירטה מה היו הנזקים שנגרמו לטענתה ללוח החשמל ולא הוכיחה שנזקים אלו נגרמו בעת הפינוי של פעלטון. כל שטענה אלישר בתצהירה בעניין זה היה כי "במהלך נטישת המושכר גרמה פעלטון נזק לארון החשמל של הנכס, באופן שהצריך את תיקונו בעלות של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ..." (סעיף 48 בתצהיר אלישר).

פלג הכחיש בתצהירו המשלים כי פעלטון גרמה לנזק כלשהו בארון החשמל, ואף טען כי פעלטון היא שנשאה בעלויות ארון החשמל ועם הפינוי הפסידה השקעה זו (סעיף 21 בתצהיר המשלים). בקבלה של החשמלאי המוסמך מיום 28.7.10 שצרפה אלישר לתצהירה, נכתב: "חיבור מחדש של כבלים אשר נכנסים ללוח החשמל של פעלטון"  (נספח 18 לתצהיר אלישר). מדובר, אפוא, בעבודה שבוצעה כשלושה וחצי חודשים לאחר שפינתה פעלטון את המושכר, ולא נזכר בקבלה דבר על נזקים כלשהם שנגרמו ללוח החשמל, אלא רק על חיבור מחדש של כבלים. תנופורט לא הוכיחה שמדובר בנזק שגרמה פעלטון ללוח החשמל, ותביעתה בענין זה נדחית.



סוף  דבר

98. לאור כל האמור, התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי, כדלקמן:

תביעת פעלטון (התביעה הראשית) –

התביעה לפיצוי בגין אבדן השקעות במושכר מתקבלת באופן חלקי, באופן שתנופורט תשלם לפעלטון סכום של 400,000 ₪ (סעיף ‎72 סיפא לעיל).

התביעה בגין אבדן רווחים עתידיים מתקבלת, כמפורט בסעיף 91 לעיל.
התביעה בגין פגיעה במוניטין נדחית (סעיף 90 לעיל).

תביעת תנופורט (התביעה שכנגד) –

התביעה להפרשי תשלום דמי שכירות, מים וחשמל בגין החודשים ינואר, פברואר, מרץ, ואוגוסט 2009 מתקבלת (סעיף 95 לעיל).
התביעה לתשלום דמי שכירות ומים בשנת 2010 מתקבלת בחלקה. פעלטון תשלם לתנופורט בגין דמי שכירות ומים בלבד בגין התקופה שעד ליום 8.4.10, ללא הרכיבים הנוספים שנכללו בדרישות התשלום, כמפורט בסעיף 96 לעיל.
לתשלומי דמי השכירות, מים וחשמל כאמור, יתווספו ריבית והפרשי הצמדה מהמועד בו היו                                                             א        אמורים להשתלם ועד היום.

תביעת תנופורט לתשלום בגין נזקים לארון החשמל נדחית.

99. התביעה שכנגד נגד הנתבעים שכנגד 2 ו- 3, תמיר ושירי הירש, נדחית. התובעת שכנגד לא העלתה בסיכומיה כל טענה שהיא נגד שני נתבעים אלה והיא נחשבת, על כן, כמי שזנחה את טענותיה כלפיהם.
100. לאחר שהבאתי בחשבון את סכומי התביעות, את החלק שבהן שהתקבל, ואת התנהלות תנופורט כלפי פעלטון, אני קובע כי תנופורט תשלם לפעלטון הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).

ב”כ הצדדים ישלחו לביהמ"ש פסיקתא מוסכמת בהתאם לפסק הדין תוך 14 יום.
התשלומים שנפסקו בפסק הדין ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסיקתא מאושרת, כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל, בנוסף לאשר נקבע בפסק הדין.

ניתן היום,  ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

אהרון מקובר